לפעמים קורה ובעיקר בלילה אני נגרר במחשבתי להרהורי עבירה, וגם חולם כל מיני דברים וכו'. אחר כך אני כמובן מרגיש עם זה רע וגם קשה לי לגשת להתפלל מתוך תחושת אשמה כזו.... יש לרב עצה בשבילי? כמובן שאשמח שהשאלה לא תפורסם בשמי.

זו כמובן שאלה גדולה, וצריכה תשובה ארוכההומשמעותית יותר, אך אכתוב כמה נקודות משמעותיות מבחינתי:

א. אש קודש - עיקר ההצלחה לדעתי הוא על ידי זה שלא נאבקים חזיתית מול היצר, אלא יוצרים אש קודש והתלהבות לדברים שבקדושה, תפילה ולימוד תורה. היצר הוא אש, ורק אש יכולה להתגבר. וזה צריך להיות עיקר העבודה.

ב. שמחה ואמון עצמי - חייבים לדעת שעיקר העבודה הוא בשמחה. הנפילה הגדולה ביותר היא כשהיצר גורם לאדם ליפול בדיכאון, יאוש מעצמו, הרגשה שתפילתו ועבודתו לא שווה או מזויפת. זו הנפילה היותר גדולה ואסור לתת ליצר להפיל אותנו בה. חייבים להמשיך לעבוד בשמחה, ומתוך אמון עצמי!

ג. זה נורמלי - אסור לנו לזלזל בחומרת הרהורי העבירה בשום אופן, אך חייבים גם לזכור שזה הדבר הטבעי ביותר. אם זה לא היה מתעורר אז הייתי מדליק נורה אדומה. וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו...

ד. ההתמודדות היא המטרה - עיקר רצון ה' ביצירת האדם בעולם החומרי היה בשביל ההתמודדות. לא נולדנו לעולם שכולו מושלם, אלא כדי להתמודד. עצם הידיעה שמלחמת היצר היא לא כשל במערכת אצלי, אלא מטרת החיים שלי כבר נותנת כוחות להתמודדות וזוית הסתכלות בריאה יותר.

ה. אדם נמדד לפי שאיפותיו - עצם זה שהנושא מטריד אותך זה בגלל שמעמדך הרוחני גבוה ואתה מרגיש שהרהורים אלו הם בגדר נפילה ואינם מתאימים לאישיותך ולשאיפותיך. בחור אחר ירגיש טוב עם הרהורים כאלו, ואתה לא! אדם נמדד לפי שאיפותיו!

ו. ירידה צורך עלייה - כשאדם עובר משבר רוחני הוא חייב לדעת שהמשבר הוא מנוף, בדיוק כמו משבר של יולדת, שהכאבים מתעוררים לקראת לידה. יש רמות וגבהים רוחניים שאדם מגיע אליהם דוקא מתוך המשבר וההתמודדות. חייבים לראות את זה כך גם כאשר עדיין לא מבינים בדיוק איך ולאן זה אמור להוביל אותי, אבל להאמין שזה בודאי בא להצמיח בי דרגה רוחנית חדשה וגבוהה יותר, בבחינת שבע יפול צדיק וקם, שתכלית הנפילה היא הקימה!

ז. יישר כח על הפתיחות לשאול וגילוי הלב. תמיד מוזמן לפנות אליי בכל דבר ועניין!

אשריך אשריך! חזק ואמץ!