ראיתי בחומש של השניים מקרא ואחד תרגום שהרדב"ז כותב שאפשר. אבל רק אם הוא בעצמו לא יכול לקרוא.

יש לציין: שביחס לשניים מקרא ואחד תרגום מביא המ"ב(סי' רפה) שני מנהגים פסוק פעמיים ואז תרגומו אך מאפשר גם כדברי הגר"א פרשה שלמה פתוחה או סתומה קריאתה ברצף פעמיים ואז כל התרגום עליה. והתחדשו לי דבריו של *ערוה"ש* שכתב אפשרות שלישית - שאפילו פרשה שלמה אפשר לקרוא ואז לקראה שוב ואז לתרגם את כולה וכתב ערוה"ש שנראה שגם זה תופס כי גם זה בכלל שניים מקרא ואחד תרגום. ואילו לא היה מועיל היו חז"ל מציינים זאת. לענ"ד האפשרות השלישית הרבה פחות אפקטיבית לזכירת הפרשה.

אביא המקור ותודה על ההפנייה- בפשט דבריו נראה שרשאי לעשות כן ללא הגבלה: ח"ג סי' תכה: שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שאמרו רז"ל חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור אם היה סומא או חולה בעיניו ואין יכול לקרות אם הוא מחוייב ללכת אצל אחר שיקרא והוא ישמע וכן אם אינו יודע לקרות אם פטור מחיוב זה ואם אין לו אונס אם נפטר בשמיעה שיקרא אחר והוא שומע או לא.*תשובה*: הדבר ברור דשומע כקורא ומקרא מגילה ותקיעת שופר וקריאת התורה בשבת והשומע תפלה מן החזן כל אלו יוכיחו דשומע כקורא *ולפיכך אם שמע מלה במלה פשיטא דיצא אפילו שיהיה השומע חכם גדול* דלא הוי הא דאמר ר' יהושע לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור עדיף מכל הני דאמרן לעיל דדוקא בק"ש בעינן שישננם בפיו אבל בשאר דברים לא ואע"פ שאין הש"ץ מוציא את היודע בכל שאר ימות השנה...היינו כדי שלא יסמכו היודעים על ש"ץ לעולם ולפעמים נמצא שלא כיון במלה אחת ונמצא הולך בלא תפלה. אבל מדינא לעולם שומע כקורא..*הילכך אם שמע שנים מקרא וא' תרגום יצא ובלבד שיכוין מלה במלה*