מדוע נאמר במסכת שבת "כל האומר דוד חטא אנו אלא טועה"? הרי דוד בעצמו אומר "חטאתי לה'" ונתן הנביא מציין את סליחתו של ה' על חטאו!
1. כל האומר דוד חטא- בגילוי עריות, אינו אלא טועה,
כי חטא רק בהריגת אוריה,
כי בת שבע הייתה מגורשת ככל חיילי בית דוד.
2. כל האומר דוד חטא-
ממניעים נמוכים ויצריים כמו שאנחנו חוטאים,
אינו אלא טועה
(שראה ברוח הקודש שבת שבע מיועדת לו, אלא שהקדים זמנו)
יפים בהקשר זה דברי האברבנאל:
והדברים אלה לחכמינו ז"ל הם דרכי הדרש ואין לי להשיב עליהם... ואיך נאמר שבקש לעשות ולא עשה? והכתוב מעיד על המעשה הרע כלו בפירוש, ואם דוד לא חטא, איך אמר 'חטאתי להשם'? ולמה עשה תשובה מעולה, ואמר כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדַע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד (תהילים נ"א, ה)? וגם הפסוק שהביאם לזה, וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ, הוא קודם הסיפור, ולא ישלול אותו מחטאו אחר כך, כי אם שהיה אז משכיל ונבון ומצליח במעשיו ושהשם היה עמו בכל אשר יעשה, כל שכן שעם היות שחטא באמת לפי שקבל עונשו ועשה תשובה היה השם עמו. ולכן לא יסבול דעתי להקל בחטאת דוד, ולא אכחיש האמת הפשוט, ואיך אתפייס עם הגט שאמרו שהיו נותנים אל נשותיהם? והנה הפסוק שהביאו לראיה רחוק מזה, ודוד אמר לאוריה שילך הלילה ההוא לביתו ושילך בבוקר, ויורה שלא היה שם גט והיה הייחוד כשר ונאות, ואין זה כי אם כדמות אומרם שם בגמרא שהיה אוריה מורד במלכות וחייב מיתה, לפי שאמר 'ואדוני יואב' שקרא אל יואב אדוני בפני המלך. סוף דבר, אם הכתוב קראו חוטא והוא הודה בחטאו, איך היה טועה אדם בהאמינו? טוב לי שאומר שחטא מאד והודה מאד ושב בתשובה גמורה וקבל עונשו ובזה נתכפרו עוונותיו.