יש בישראל מוצרים שמכילים חלב נוכרי או שיש רק אבקת חלב נוכרי כי פעם שמעתי שהרבנות לא מאשרת חלב נוכרי?

זה גם מה שאני שמעתי שאין חלב נכרי ממש אלא רק אבקה כלומר חלב שנהפך לאבקה

בפועל זו לא המציאות:

בקניות בסופר אנחנו פוגשים מוצרים רבים שעליהם מסומן 'לאוכלי אבקת חלב עכו"ם', אך האם באמת למי שנוהג כמקילים יהיה מותר לצרוך אותם? מתברר שבעידן התעשיה הטכנולוגי התשובה אינה פשוטה כל כך.

במקביל לעליה בייבוא מוצרי המזון מחו"ל ישנה עליה בייבוא מוצרי חלב, שוקולדים וממתקים מחו"ל, שברובם ישנו שימוש ברכיבי חלב גויים. לטובת הנמנעים מלאכול זאת מחייבת הרבנות הראשית לישראל לסמן כל מוצר המכיל אבקת חלב עכו"ם, אך האם מכך אפשר ללמוד שזוהי הבעיה היחידה שיש במוצר, ומי שמיקל בזה יכול לאוכלו? רמת כשרותו של כל מוצר תלויה בשני מרכיבים: 1. חומרי הגלם שמרכיבים אותו. 2. כשרות כלי המפעל (שלעיתים משמש בשאר השנה לייצור מאכלים שאינם כשרים), ואופן ההשגחה (השגחה קבועה או ביקור חד פעמי). במוצרים שממילא מכילים אבקת חלב גוי ויקבלו כשרות רגילה בלבד – משתמשים בדרך כלל בקולות שונות שאינן מקובלות בהכרח על מרבית הפוסקים. אפשר לתת לכך דוגמאות רבות, אך הדוגמא הבולטת ביותר היא רכיבי החלב השונים המסומנים ברכיבי המוצר, לשם כך יש להבדיל בין ההיתרים השונים שנאמרו בענין חלב עכו"ם:

חלב ואבקת חלב - חכמים אסרו כידוע את השימוש בחלב שנחלב על ידי גוים בלא השגחה, מחשש שמא ערבב בו חלב טמא. אף שמציאות של ערוב חלב טמא אינה מצויה בזמננו, על מרבית פוסקי זמננו מוסכם שדין זה נכון גם כיום[1], מלבד דעת האגרות משה (יו"ד ח"ד ה) שהתיר אותו "רק בשעת הדחק"[2]. בפשטות איסור חלב גוי חל גם על הרכיבים המופקים מחלב, וממילא גם על אבקת החלב[3], אך יש שהבינו שגזירת חלב גויים חלה רק על חלב כפי שהוא, וכאשר הגוים כבר ייבשו אותו לאבקה – אינו בכלל האיסור. היתר זה מקובל על לא מעט פוסקים אף לכתחילה[4], ובעקבות המחלוקת הגדירה הרבנות הראשית שהוא מתאים לרמת כשרות 'רגילה' ולא למהדרין.

קזאין - חומר הקזאין, שמעורב במוצרי חלב רבים (לעיתים מסומן ברכיבים בשם "חלבוני חלב") מופרד מן החלב באמצעות מחמצות, בתהליך דומה להכנת גבינה. לאור זאת לדעת רוב הפוסקים על הקזאין חל 'איסור גבינת נכרי'[5], איסור שחל לכל הדעות גם בזמננו, וגם כאשר ידוע בוודאות שהגבינה יוצרה מחומרים כשרים. יש אמנם פוסקים שסברו שמאחר שבשונה מגבינה קשה, הגיבון אינו נעשה בעזרת אינזימים (חלבונים מזרזים) אלא באמצעות מחמצות (חלב שהחמיץ) אין עליו איסור של גבינת גוים[6], אך גם האגרות משה (יו"ד ח"ב, מח) שהסביר פנים להיתר זה סיים: "למעשה איני אומר בזה היתר אבל גם איני מוחה בהמקילין... אבל לפרסם שיש מקום להתיר ודאי אינו מן הראוי".

מי גבינה / אבקת מי גבינה / לקטוז – כמעט בכל חטיף או שוקולד חלבי, ובמוצרי חלב רבים אחרים מעורבים 'מי גבינה', אלו הם המים שנותרו מהחלב לאחר הכנת הגבינה, לעיתים הם מיובשים ל'אבקת מי גבינה' (Whey), ולעיתים מפיקים מהם את ה'לקטוז' (סוכר החלב). אף שיש שהתירו את השימוש בהם, מפני שמי הגבינה כשלעצמם לא נאסרו יחד עם הגבינה[7], לדעת רוב הפוסקים כאשר במהלך תהליך ייצור הגבינה נעשתה פעולת חימום - המים קיבלו טעם מן החלב / הגבינה והם אסורים בשימוש[8].

סיכום: על אף שכפי שראינו, היתרם של חומרי הגלם הללו אינו מקובל כלל כאבקת חלב נכרי, הם מעורבים פעמים רבות במוצרים שעליהם מסומן 'לאוכלי אבקת חלב נכרי', אפשר לזהות אותם ברכיבים כ:חלבוני חלב, מוצקי חלב, שומן החלב, שומן חלב עשיר, מי גבינה, אבקת מי גבינה לקטוז, קזאין, וכן בשמות לועזיים שונים. משום כך כמעט אין משמעות מעשית לנוהגים היתר ב'אבקת חלב גוים', שכן זהו אך פרט אחד בין מרכיבי המוצר, ויש לבדוק ולברר את דינם של שאר חומרי הגלם המעורבים בו.

למותר לציין שאין כל בסיס לאלו שמורים היתר לעצמם לאכול שוקולדים וכדומה ללא כשרות, תוך הנחה שהסיבה היחידה שאין עליהם כשרות היא הימצאותו של 'חלב נכרי' שבו הם מקלים, מה שכמובן אינו נכון ורחוק מן המציאות.

למאמר מקיף ומעמיק יותר בנושא לחצו על קישור זה

בכל הדוגמאות הללו ההכשר מדבר על אבקת חלב, כשבפועל יש רכיבי חלב שלא נכנסים בהיתר של אבקה