איך זה מסתדר שבמשך כל השנה אנחנו נוהגים כבוד גדול בלחם, ובפסח אנחנו שורפים אותו? אשמח לתשובה מאחד הרבנים בבקשנ

שריפה בהלכה איננה בזיון אלא להיפך פעולת כילוי מכובדת. דוגמא לכך קרבנות שנטמאו יוצאין לבית השריפה ור יהודה שאמר מצווה לשרוף החמץ כשנאסר באכילה למד מדין נותר וא"כ שריפה יותר מכובדת מסתם זרייה לרוח. ושמעתי שהרב אלישיב התיר לשרוף ריהוט בית כנסת שאינו נצרך במדורת לג בעומר שיש בה קצת דקצת מצווה. וכן *שורפים על המלכים* בגדיהם ורכושם ואין זה נחשב בזיון. אלא שאם יש מצווה שלא לשרוף ואדם שורף זה בודאי בזיון כמו קבורת המת. ואם כן אוכל אם אין לו אוכלים מותר לשרפו ואם הוא אסור באכילה מותר לשרפו.

ואגב בפשט נראה שאת גופו של אסא המלך הכשר שרפו ולא נחשב הדבר לבזיון:

אביא הפסוק: דברי הימים ב פרק טז

(יד) וַיִּקְבְּרֻ֣הוּ בְקִבְרֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר כָּֽרָה־לוֹ֘ בְּעִ֣יר דָּוִיד֒ וַיַּשְׁכִּיבֻ֗הוּ בַּמִּשְׁכָּב֙ אֲשֶׁ֤ר מִלֵּא֙ בְּשָׂמִ֣ים וּזְנִ֔ים מְרֻקָּחִ֖ים בְּמִרְקַ֣חַת מַעֲשֶׂ֑ה וַיִּשְׂרְפוּ־ל֥וֹ שְׂרֵפָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה עַד־לִמְאֹֽד:

ואפשר להתווכח ובודאי חז"ל שללו הבנה זו אבל יתכן והיה מנהג רע ועתיק\ לשרוף גופות המלכים אולי אני אומר זאת בזהירות