על פי היהדות האם לרבנים גדולים מיוחסת _גם_ קדושה מצד עצמם או אך ורק ידע ודרך חיים של תורה וחכמה יהודית, ולכן מתייעצים איתם בגלל ההשקפה הרחבה שלהם על פי היהדות ולא בגלל קדושה שלהם? ומתוך כך האם ברכה מצדיק היא רק מצד זכויותיו ואהבת ישראל שלו (שהיו רבנים שאמרו שבגלל אהבת ישראל שלהם הם מצטערים בסבלם של אחרים כאילו הוא שלהם ואז הקב"ה מושיע אותם בשביל הצדיק שלא יצטער) או גם מצד קדושה שלו

אין איסור כל עוד הברכה לא באה במקום תשובה כלומר תיקון המעשים וצדקה והשתדלות. אבל מי שהוא מחלל שבתות או מומר למצוות ולא אכפת לו וחושב שעל ידי ברכה של צדיק תבוא לו ישועה זה עיוות הדת. להתייעץ תמיד טוב אבל החכם הנשאל צריך להיות הגון ולהותיר את שיקול הדעת לשואל ולא לבחור/ להחליט בשבילו. ויש להתיעץ עם החכם בעניינים שברוח ובעיקר החכם מתווה כיוונים כללים "את הדרך אשר ילכו בה" אבל לא צריך ולא נכון לרדת לפרטים ממש. וכמובן לא נשאל על עניינים של מה בכך כמו עם מי להתחתן עם פלונית או פלוניתא אחרת והיכן בדיוק לגור. (וככ בעל התניא באגרות הקודש שיש להתיעץ בעניינים של רוח וחינוך ולא במילי דעלמא.)