למה בתפילת עמידה, שתיים מתוך שלוש הברכות האחרונות (שאמורות ליהיות הודאה) מנוסחות כבקשה (עבודה ושלום) ורק הברכה האמצעית היא באמת הודאה?

כיוונת לשאלת האבודרהם (סדר תפילות של חול, תחילת שער שני) וזה לשונו:

ואם תאמר, הלא ברצה ושים שלום מבקש הוא פרס מרבו כמו באמצעיות.

ויש לומר, שאינו דומה, כי אמצעיות הם צרכי האדם. ושלוש אחרונות כולם כבוד הקב"ה כגון העבודה שנעבדנו. וכן ההודאה זו היא כבודו, וכן השלום.