לפעמים יוצאות לי קללות בלי שאני מתכוון. אני לא מסוגל להפסיק עם זה. מה לעשות?

האמת, קודם כל כל הכבוד לך על המודעות. אתה מכיר את עצמך, את הנסיון והאתגר שבפניך.

חשוב לדעת שכח המין הינו כח יצירה עצום וחשוב. הזרע הוא כח ההולדה, כח היצירה הכי חשוב, וממילא יש בו כח קדושתי גדול מאוד.

ממילא הוצאתו לבטלה היא ממש פגיעה גדולה בו.

חשוב גם שתדע שאתה לא לבד, ה' אוהב אותך תמיד, ושזו התמודדות נורמאלית לחלוטין.

כאשר מגיעים לניסיון גמילה (וברור שהתשובה כזו לא ניתן להעמיק יותר מידי), צריך לנסות ולמצוא פתרון ביניים, לנסות אט-אט להוריד את המינון.

כמה רעיונות:

1. שווה ממש לנסות לא להילחם ראש בראש. כשנלחמים, היצר חזק מאוד. חשוב לנסות ולדחות. להגיד לעצמנו שאני לא עושה את זה עכשיו, אלא יותר מאוחר. עד אז ניתן להתקרר טיפה, ואולי לא לעשות.

2. חשוב להקפיד על עשייה חיובית. להעסיק את הראש בדברים טובים.

3. גם לעשות ספורט בהחלט יכול לעזור לחלק מאיתנו בהתמודדות.

4. תנסה לנתח את הסיטואציות בהם זה קורה, ונסה להימנע מהם, או לנסות לשנות בנם אווירה/מחשבות וכו'.

5. נסה למצוא מישהו מבוגר שאתה מכיר וסומך עליו, ודבר איתו על זה, בהחלט תיתכן עצה המתאימה לך.

בנוסף לדברים החשובים של @הרב אורן שליאכטר מעתיק תשובה שכתבתי כאן לפני כמה שנים:

א. אשריך!! - כל הכבוד שנושא זה בוער בך, ובצדק, ושאתה ממשיך להיאבק בגבורה על טהרת הנפש, שזה הדבר החשוב ביותר! דבריך כואבים מאוד מצד אחד, אך אני חייב לציין שהם גם מרגשים ומשמחים אותי מאוד. בזכות עדינותך וטהרתך הדברים מפריעים לך. אם לא היית במדרגה כזו - שום דבר לא היה מעיק עליך...

ב. למה? - לגבי שאלת ה'למה' לגבי הנהגת ה' אנחנו מראש מוגבלים מאוד, ואיננו מתיימרים להבין עד הסוף מדוע עשה ה' ככה, בדיוק כמו שאנו גם לא יודעים להסביר את הנהגת ה' במקרה של תינוק שנפטר וכדומה. אבל כמובן שאין זה פוטר אותנו מההתבוננות שכן נדרשת מאיתנו, ומה אנו צריכים ללמוד מכך.

ג. נסיונות - נסיונות בעולם הזה אינם תקלה או פגם בייצור, אלא הן חלק חשוב ממטרת הבריאה. התמודדות מול נסיונות עשוייה לחזק ולרומם את האדם, העומד בנסיונות בגבורה. הנסיונות מחייבים אותנו למצוא ולהשתמש בכוחות נפש עצומים שחבויים בקרבנו, ולא היו יוצאים לפועל לולא הנסיון. ככל שהטומאה גדולה יותר, אנו בטוחים שקיימים בקרבנו גם כוחות של קדושה וטהרה, ויש לנו הכח  הנדרש להגביר אור ולסלק את החושך. איננו מתפללים ומבקשים מה' שיביאנו לידי נסיון, אך כשהוא מגיע בהחלט עלינו לראות אותו כנסיון, ולראות איך בכוחו לרומם אותנו למדרגה רוחנית עוד יותר גבוהה, ואנו יכולים לעמוד בו.

ד. נפילות - נפילות הן חלק מהחיים. איננו אדישים לנפילות, לא שמחים בהן ולא משלימים עימן. הנפילה היא כואבת. אבל.... הפיתוי הגדול ביותר של היצר הוא לא בעצם הנפילה, אלא בכך שלאחר הנפילה הוא גורם לנו להסתכל על עצמו במבט משפיל, כאילו אנו כבר לא שווים יותר, ומעתה גם תורתנו ותפילתנו ומצוותינו אינן שוות כלום וכו' וכו'. מי שמעלה בליבו מחשבה כזו - זה הניצחון הגדול ביותר של היצר. גדולתו של צדיק היא לא שאיננו נופל, אלא שיודע גם לקום. ולקום שוב ושוב. כי שבע יפול צדיק, וקם, ולא כתוב שהצדיק איננו נופל.

ה. מה עושים? העצה הגדולה ביותר במלחמה זו איננה להילחם חזיתית נגד הרהורי העבירה, אלא לבנות עולם מלא ועשיר של קדושה וטהרה, של לימוד תורה בהתמדה ובמתיקות, של תפילה בכוונה, של הקפדה במצוות. רק אם נמלא את עצמנו בתוכן אמיתי ועמוק של קדושה וערכים, ונהיה שקועים יותר ויותר במחשבות של קדושה - זה מה שיגרש את היצר. ולא לצפות לפטנט של מהפך ברגע. זה תהליך, וצריך הרבה סבלנות והתמדה.

ו. אל תביאנו לידי נסיון - ברמה המעשית, כדאי גם לתכנן מראש, עד כמה שניתן, שלא להגיע למצבי נסיון קשים. איננו מחפשים אותם. אם מתלבטים עם החברים או המשפחה לאן ללכת, כדאי לקחל נושא הצניעות,נו ולשקול מראש היכן אנחנו הולכים להתאבדות מבחינה רוחנית, והיכן המצב טוב יותר. כמובן, שהכל לפי גדרי ההלכה, שיודעת לכוון אותנו לעשות סייג לתורה.

ז. בשמחה - ושוב, והכי חשוב, גם אם נפלנו, אנו מרימים ראש, וממשיכים בגבורה עצומה ובשמחה. אשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו. אשרינו שאנו יהודים קדושים וטהורים, ובכוח עוצמתה של תורה נתרומם מתוך כל המשברים והנסיונות שה' מציב לנו, בפרט בדור כזה. ככל שהנסיון גדול יותר, זה אומר שיש לנו עוצמה גדולה יותר שחייבת לפרוץ, ועלינו להאמין קודם כל בעצמנו ובעוצמתנו הרוחנית!