יסודות האמונההרב איתיאל חלימי
תכלית האדם לפי הרמח"ל היא "להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו" זה קשה- א. מתי הקב"ה אמר את זה? מה המקור לכך? ב. אם זו התכלית- אדם יכול להגיד על דברים אסורים ע"פ התורה וההלכה שהם מקרבים אותו יותר לתכלית ועל דברים שחייב לעשותם שהם לא מקרבים אותו לתכלית. ? ג. לפעמים אני מרגיש תחושה כזאת שממש מרגישה לי את דברי הרמח"ל, ממש עונג על ה', זמן כזה של לקלוט את האור האלוקי שיורד עליי עכשיו, אם אקדיש ל'קליטה' הזאת זמן יותר מהצורך ללימוד תורה וכו', איבטל ממלאכתי. אבל מצד שני זו התכלית-!?
תשובה
תמשיך לקרוא ברמח"ל: עיקר מקום התענוג הוא בעולם הבא....
אבל אתה צודק שהדברים נכונים גם בעולם הזה, במיוחד כשאנחנו מתקרבים לגאולה.
מקור דבריו של הרמח"ל הוא בתנ"ך , למשל:
ואני קרבת אלהים לי טוב. שתי בה' אלהים מחסי לספר כל מלאכותיך
וכן בזוהר הקדוש שקורא למצוות "עיטין" - עצות.
כי אנחנו בנים ולא רק עבדים.
ועוד בחז"ל.
כמובן שזה לא יכול לבוא בניגוד להלכה. זה יהיה סתם דמיונות ..
ולגבי האם זה יכול להיות על חשבון לימוד תורה: בחסידות התשובה ברורה: זו התורה בעצמה- זה לא ביטול תורה.