לא יודע איך פתאום כל כך מהר זה קרה לי, אבל אני מרגיש בזמן האחרון אתאיסט , כשאני שומע פרשנות או משהו דומה אני אומר לעצמי שזה מטורף ומסתדר לגמרי עם זה שיהודים פשוט חיו חיים קשים בגולה והיו חייבים הסבר ומשהו שיחזיק אותם (כמו הגאולה) מה לעשות?

במשך מאות שנים הם אמרו "וקבצנו יחד... לארצנו".

אני מניח שלעגו להם ואמרו שהם

נואשים הנאחזים בתקוות שווא

שהם אופטימים חסרי תקנה

אבל הנה במבחן התוצאה זה התגשם.

בדומה לכך, בפרשת השבוע ה' אומר לאדם אנונימי אחד בשם אברם, שיום אחד הוא יהיה השראה לעולם (אב המון גויים) - והנה עברו אלפי שנים והשבוע נשיא ארגנטינה דיבר על אברהם ועל פרשת לך לך.

https://www.israelhayom.co.il/judaism/article/16725800?amp=1

אני חושב שצריך להסתכל על הדורות הקודמים בהתשאות: איך הם האמינו כל כך חזק, כשבתקופתם שום דבר עוד לא התגשם?