איך אפשר לומר שמשהו הוא דאורייתא, לכאורה אין כזה דבר, כי ביהדות כל דבר אפשר לפרש בהמון דרכים, אפילו פסוק שמילולית אומר א אפשר לפרש ב?

אפשר לפרש בהמון דרכים אבל לא בכל פרשנות שוכנת שכינה.

על דוד המלך כתוב ששכינה הייתה שורה על הפירושים שלו לתורה, כי הוא היה מכוון למה שה' באמת רוצה.

וכך זה עובד: כל פירוש לתורה שגורם לך להתחזק בשמירת הלכה בעבודת מידות וכו' - הוא פירוש שעושה נחת רוח לקב"ה.

פירוש שמרחיק מקיום ההלכה ועבודת המידות (ויש פירושים כאלו היום, שמראים שאבותינו היו בסך הכל בני אדם עם יצרים נמוכים ותו לא) - מרחיק אותך מהקב"ה.

לכן אנו אומרים "השיבנו אבינו לתורתך" - כי התורה נועדה לעורר קרבה בין האב לבנו.

בהמשך לדברי הרב אחיאסף:

יש הבדל גדול בין שבעים פנים לתורה, והאפשרויות שיש לנו לפרש ולדרוש פסוק באפשרויות שונות, לבין עולם ההלכה.

עולם ההלכה הוא מאוד ברור: עיין בגמרא ובפוסקים ותראה באופן ברור מה אסור מדאורייתא, מה אסור מדרבנן, ומה מכח מנהג. יש מקרים מסויימים בהם תהיה מחלוקת אם דין מסויים נאסר מדאורייתא או מדרבנן וכדומה, אבל באופן כללי עולם ההלכה הוא מאוד ברור ולא ניתן לפרשנויות של כל אחד לפי דעתו ולפי הפרשנות שלו.