אני נמצא עם מישהו שאני כל הזמן רוצה לצחוק עליו, לא חשוב למה. אני מרגיש לא טוב עם עצמי אחרי אבל משום מה אני עדיין צוחק עליו וקשה לי. והקטע הוא שהוא לא יודע שאני צוחק עליו בגלל מוגבלויות מסוימות האם לאחד הרבנים יש עצה מה לעשות?

התחלת תהליך תשובה, של חרטה, בעצם זה שהתחלת לחשוב על זה ואף לשאול על זה.

מציע שתשאל את עצמך: "למה אני צוחק עליו? מה אני מחפש? מה זה נותן לי?"

הרבה פעמים כשאנו צוחקים על מישהו, יש בזה צד של "מתכבד בקלון חבירו" שזה דבר מאוד חמור. אנחנו מנסים להשיג משהו שחסר לנו, על ידי שנצחק עליו.

מחשבה כזו אולי תעזור לך, גם להפסיק לצחוק, וגם להבין מה אתה באמת רוצה.