מתי שיעקב אבינו חושב שיוסף נטרף התורה מציירת אותו מתנהג כזקן שלא מבין הרבה מהחיים שלו, הוא לא מבין שחייבים לרדת למצרים, הוא לא מבין שעם כל הכבוד לספק מוות של בנימין במצרים אם הם לא ירדו כולם בוודאות ימותו. איך יעקב אבינו, אחד משלושת האבות מתנהג בצורה כול כך עלובה, איך הוא לא מצליח לחשוב בגדול ? איך יעקב לא מבין שכל מה שקורה הכל מאת ה' ? גם לא מדובר פה על תקופה קצרה של אבלות, מדובר פה על עשרות שנים

השאלה טובה מאוד, אהבתי אותה מאוד.

לפני שנתייחס לתשובה צריך לדייק את השאלה:

נכון שיש אירועים שהתנהגות יעקב אבינו לא נראית שקולה (וכמו שחזל אמרו: שיהודה אמר: המתינו לזקן עד שתכלה הפת מן הבית. וכן על דבריו למה הרעותם לי. ועוד)

אך חובה לשים לב שיש כמה אירועים שדווקא יעקב הוא המפוכח מבין כולם:

1. הוא הראשון ששולח אותם למצרים- למה תתראו

2. מצייד אותם בעצה נכונה זמרת הארץ וכסף משנה

3. כל הברכות שהוא בירך היו מדוייקות ועדיין הן מדויקות בפרספקטיבה של דורות רבים

לכן התשובה היא:

1. גדולתו של יעקב אבינו היא לאו דווקא בגלל צלילות הדעת בימי הזקנה (רק על משה התורה אומרת שלא כהתה עינו ולא נס ליחו, האבות היו חולים וחלשים בזקנותם)

אלא ממאבקיו , רצונותיו, דביקותו, תפקידו, מידותיו, נביאותו, מוסריותו, סולם ערכיו

לאבות לא היו ניסים שוברי טבע, שמת לב לזה?

2. האירועים שבהם הוא המפוכח מלמדים שיעקב היה מחובר לנצח, ומבחינה זו מתברר שהוא היה המציאותי מבין כולם: הוא ידע שיורדים לגלות "רדו" "אל תירא מרדה" , בניגוד לאחים שחשבו שזה זמני "לגור בארץ באנו"..

וכן: הוא לא קיבל תנחומים על יוסף- ומתברר שהוא צדק! יוסף חי ולא מקבלים תנחומים על החי

וכן: גם הפעמים שהסתלקה ממנו שכינה מלמדים על הכלל- שכינה עימו!

ועוד

3. הרבה מהאירועים (לא כולם) שנראים לכאורה כחוסר צלילות יכולים להתפרש דווקא כעמוקים וצופים קדימה מאוד (ראה לדוגמא את דברי הרמב"ן על "מעט ורעים" שנראה שיעקב אמר אותם עם חיוך של אמונה)

4. לגבי אמונה שהכל מהשם: אולי נלמד מיעקב (שוודאי האמין יותר מכולנו... הוא היה חי את האמונה) שהאמונה לא סותרת את החיים. ושילוב של דורון תפילה ומלחמה הוא יסוד אצל יעקב אבינו. זו סוגיה ארוכה מאוד על ההבדל בין שיטת רבי נחמן מברסלב לשיטת הרב קוק...

השאלה שלך טומנת המון יסודות באמונה.

יישר כוח

עיין בספר אורות מציון של הרב אליהו מאלי הוא מתייחס באריכות לסוגיה זו ממש.

ועוד

ועל דבריהם היפים של הרב איתיאל והרב דוד אוסיף נקודה שחשבתי עליה השנה.

ברגע שיעקב רואה את הכותנות, הוא זועק: "טרוף טורף יוסף"

אבל האם לאחר זמן, הוא שאל את עצמו, האם זה מה שקרה?

מדברי יהודה עולה, שיעקב בתוך תוכו הסתפק:

*"ואומר אף טרוף טורף, ולא ראיתיו עד הנה"*

כלומר: יעקב המשיך לומר את הגרסא "טרוף טורף" אך בתוך תוכו - משהו אמר לו שהאמת שונה.

לדעתי, הוא ידע פחות-או-יותר מה קרה (ידע שהוא הלך אליהם ולא חזר. בנוסף, הכתונת לא הייתה קרועה. שזה פרט חשוד מאוד), אך לא רצה לפגוע בילדיו (כי זה היה הורס אותם לחלוטין), אלא לאפשר להם לתקן.

זה מראה את גודל האמונה שלו גם בילדיו, וגם בבורא - שבסוף הכל יבוא לידי תיקון.