רבתי עם ההורים ואני לא יודע מה לעשות

מקפיץ תשובה ישנה שלי בעניין דומה של מריבה עם ההורים. הרבנים מוזמנים להוסיף:

קודם כל, מחילה על העיכוב בתשובה. זה נבע בגלל גודל חשיבות השאלה, והרצון להקדיש לה תשומת לב.

א. לחפש קורטוב אמת - לפעמים אנו בטוחים שאנו צודקים, ומאוד קשה לנו לראות את קורטוב האמת שיש בצד השני. זה נכון במבוגרים, וקל וחומר בבני הנוער. וגם כשאנחנו באמת צודקים, לפעמים האמת השלמה איננה שחור ולבן. היא קצת מורכבת יותר, ויש צד מסויים של אמת שכדאי לשמוע ולקבל גם מהצד השני, ובפרט כשמדובר על הורינו היקרים. אז שווה לחנך את עצמנו להקשבה אמיתית, ולנסיון לחפש את צד האמת שבהסתכלות שלהם, גם אם היא מאוד רחוקה משלנו, וגם אם באמת באופן כללי אתה צודק יותר.

ב. רצון ה' - לפעמים באמת אין שום צד של אמת בדבריהם. הם רק מעצבנים! נכון. וגם אז יש לכבדם! וכן, אסור להתחצף אליהם גם אז! למה? קודם כל, כי זו מצווה בתורה! אנחנו מקיימים את מצוות התורה שה' ציווה אותנו גם כשאין לנו שמץ של הבנה והשגה בהם. וכידוע, לפום צערא - אגרא. כפי מידת הצער שלך והקושי לקיים את המצווה, כך שכרך גדול עוד יותר, וה' מייקר את מעשה המצווה שלך יותר ממי שזה בא לו בקלות ובטבעיות. ואפילו הורים שנטרפה דעתם (השתגעו) - עדיין מצווה לכבדם!

ג. הכרת הטוב - כמובן שמצווה יקרה זו של כיבוד הורים היא לא גזירת הכתוב, חוק ללא טעם. אם רק תנסה להתחיל ולספור את כל הטובות שהם עשו איתך, מרגע ההריון ולכל שלביו, דרך הלידה, גיל הינקות, הילדות והנערות - הרי שתוכל למלא ספר שלם, ועדיין לא תגיע למנות את כל הטובות שהם גמלו איתך, וגומלים איתך עד היום, בכל עת ובכל רגע, בגוף, בנפש, ובממון, ואפילו ברגע הזה שהם ממש מעצבנים אותך! הם טורחים ללא הרף, רק כדי לספק את כל צרכיך ושלך יהיה טוב, גם אם ממט טועים בהבנה של מה שטוב ומתאים עבורך. אז קצת חינוך אישי של הכרת הטוב כנראה לא יזיק לנו...

ד. מעלת השתיקה - לדבר ולהגיב זה קל, אבל לשתוק, כשנדרשים לכך זה הרבה יותר קשה, וזה דורש עוצמה וגבורה פנימית. לא סתם הפליגו חז"ל כל כך בשבחם של השומעים חרפתם ואינם משיבים (ב"מ נח), או מי שבולם פיו בשעת מריבה, שכל העולם תלוי עליו (תולה ארץ על בלימה), כי בשביל לשתוק למרות שיש לך המון מה לאמר ולהשיב, ולמרות שאתה באמת צודק, ורק כדי למנוע ממריבה להתלקח או כדי לכבד את ההורים שמולך - נדרשת עוצמה רוחנית. יש המון סיפורים על גדולי ישראל שראו שעה כזו של שתיקה עוצמתית כשעת רצון השקולה לתפילת נעילה ביו"כ. כך, בפעם הבאה שזה קורה, ואתה ממש רוצה להתפרץ כנגדם, אך עוצר את עצמך רק בשביל לכבדם, תדע לך שזו עת רצון עצומה ונצל את ההזדמנות גם להתפלל לפני ריבונו של עולם. ודע ששתיקה זו שקולה כהרבה מאוד מעשים. ברוח התקופה הזו נאמר, שכשחרב המקדש שום זכות אבות לא הועילה, מלבד זכותה ותפילתה של רחל, ולמה? כי היא שתקה כדי שלא תבוש אחותה. אז כל מי ששותק שתיקה עוצמתית כזו רק כדי לא לפגוע או לא לבייש את הוריו וכדומה - הרי שזכות כזו עשויה לקרב את הגאולה.