איך אפשר לחשוב שהתפילה שלי תשנה את רצונו של הבורא שהוא מושלם בתכלית
הקב"ה כל-יכול, אך הוא מנהיג את העולם בדרך הטבע, בדרך של סיבה ותוצאה.
בגמרא (תענית כה) מסופר שרבי אלעזר בן פדת הצטער על כך שהוא ענה.
והקב"ה ענה לו: רוצה שאברא את העולם מחדש?
כלומר לעולם יש תוכנית, ואי אפשר לשבור אותה.
אז מדוע אנחנו אומרים שהקב"ה כל-יכול?
כי הוא יצר מערכת כל-כך מדויקת מורכבת ומפתיעה, עד שגם מה שנראה לנו כבלתי אפשרי – יכול להתרחש.
למשל, חומת ברלין נפלה בלילה אחד. בתוך כמה שעות – הסתיימו עשרות שנים של פחד, והעולם המערבי השתנה.
אנשים נפטרו ממגפות - עד שחוקר אחד גילה שעובש משמיד חיידקים - ומאז יש לנו את האנטיביוטיקה.
אפילו עכשיו הAI משנה את העולם בצורה דרמטית בתוך מספר חודשים.
הסיפור של יוסף הצדיק ממחיש זאת – מהכלא למלכות, דרך מערכת מורכבת של סיבות טבעיות – חלומות, פרעה, בצורת – שהקב"ה תיזמן.
במקרים כאלו – הקב"ה לא שינה את חוקי הטבע, אבל גרם לכך שהטבע יפתח דלת חדשה, שלא נראתה קודם.
לכן, למרות שתפניות כאלו הן נדירות - עדיין אפשר להתפלל עליהם.
"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם - אל יתייאש מן הרחמים".
אבל בנוגע לעבר - "מאי דהוה הוה" - הדברים כבר התרחשו.
גם תהליכי עומק בנפש עובדים על אותו עיקרון:
את העבר איננו מתקנים.
אדם שחטא – לא מוחק את החטא, אלא עושה ממנו תשובה.
אדם שעבר אסון – לא משנה את מה שקרה, אלא מוצא בתוכו את היכולת להתעלות ולהיבנות ממנו.
זוהי עמדת האמונה הבוגרת, כפי שמתאר אותה הרב קוק (אורות התשובה, ט"ז א1):
לקבל את העבר מתוך ידיעה שהוא כבר שייך לקב"ה, לפעול מכאן והלאה כדי לשפר, לרפא ולבנות, כי העתיד בידיים שלנו.