מדוע יש צורך בכפילות בפרשיות של קריאת שמע לגבי תפילין ומזוזה?

עיין בפרשנים לגבי ההבדל בין הפרשיות בכלל.

פרשת שמע מדגישה עבטדה מאהבה, והיה אם שמוע מדגישה קיום מצוות מתוך שכר ועונש. התורה רוצה להדגיש את חשיבות קיום המצוות הבסיסיות האלו בשני האופנים.

ויש להרחיב עוד...

יש עוד נקודה שאפשר להבחין בה:

הכפילות בפרשת "שמע" ו"והיה אם שמוע" מאוד בולטת.

אך גם בפרשת "קדש" ו"והיה כי יביאך" יש כפילות.

ובשניהם הדגש הוא: בפרשת קדש - האדם מקיים בעצמו, בפרשת והיה כי יביאך - הוא מנחיל את הקיום לבנו.

פרשת ואהבת - היא אישית, לאהוב את ה'.

פרשת והיה אם שמוע - היא לשמוע את מה שנאמר בפרשת ואהבת, כלומר היא מדברת על בן הלומד מאביו.

ואכן פרשת ואהבת את ה' אלוקיך היא כל כולה תקציר של חיי אברהם אבינו:

הוא הראשון שקרא בקול שה' אחד, עליו נאמר "אברהם אוהבי", הוא קיים בכל נפשך - כשקפץ לכבשן האש, וכן "בכל לבבך - בשני יצריך" שהצליח לגרום גם ליצר הרע שלו לאהוב את ה', "ובכל מאדך" שקיבל הכל באהבה.

וכל ימיו ייחל לבן כדי להנחיל לו את הדרך "ולמדתם אותם את בניכם".

וכמובן עמד בפתח האוהל "על מזוזות ביתך" וקירב אנשים תחת כנפי השכינה.

ופרשת והיה אם שמוע - היא כנגד יצחק, שהלך בדרכי אביו.

וזכה לשני הברכות של פרשת "והיה אם שמוע": אדמת הארץ נתנה לו את יבולה בשפע שאין כמוהו,

והוא האריך ימים על האדמה.

וגם לא התקיימה בו הקללה של "והיה אם שמוע" - "ואבדתם מהרה" - הוא לא ירד מהארץ.