הרב למדתי שיש היום סוג של סלמנדרה שהיא נוצרת מאש וחסינה מאש ואדם שיקח את הדם שלה וימרח על הגוף שלו גם יהיה חסין מאש אתה יכול להסביר קצת יותר לעומק?

סלמנדרה מופיעה באגדות חז"ל כבעל חיים בעל תכונות הקשורות באש. משמעות המילה בפרסית היא "בתוך אש". להבדיל, הסלמנדרה מופיעה גם במיתולוגיה היוונית והרומית.

בדברי חז"ל

בדברי חז"ל מוזכרת מספר פעמים חיה בשם "סלמנדרא", והיא מתוארת כחיה הנוצרת מתוך האש.

”יֶשׁ לְךָ בְּרִיּוֹת ... בְּרִיּוֹת הַגְּדֵלוֹת בָּאוּר וְאֵינָן גְּדֵלוֹת בָּאֲוִיר, וְאֵיזוֹ, זוֹ סַלָּמַנְדְּרָא. כֵּיצַד, הַזַּגָּגִין הָעוֹשִׂין אֶת הַזְּכוּכִית, כְּשֶׁהֵן מַסִּיקִין אֶת הַכִּבְשָׁן שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת רְצוּפִין, מִכֹּבֶד הָאוּר יוֹצֵא מִשָּׁם בְּרִיָּה הַדּוֹמָה לְעַכְבָּר (בגרסה נוספת: לְעַכָּבִישׁ), וְהַבְּרִיּוֹת קוֹרִין אוֹתָהּ סַלָּמַנְדְּרָא.” (מדרש תנחומא, וישב). ברש"י מבאר שהסלמנדרא נוצרת מאש של עצי הדס על ידי כשפים.

בהמשך דברי המדרש מובא שכמו הסלמנדרא עצמה שחסינה מפני אש, כך דמה יכול להגן על האדם מאש: ”אָדָם סָךְ יָדוֹ מִדָּמָהּ אוֹ אֶחָד מֵאֵבָרָיו, אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. לָמָּה, עַל שֶׁתְּחִלַּת בְּרִיאָתָהּ מִן הָאוּר.” דוגמה לכך, בספר מלכים מסופר שהמלך אחז העביר את בנו, המלך חזקיהו, באש לעבודה זרה, ובגמרא סנהדרין נאמר שהסיבה שחזקיהו ניצל מאותה האש היתה משום שאמו משחה אותו בדם סלמנדרא.

בדומה לזה נאמר בספר הזוהר שהיו עושים בגדים מהסלמנדרא, ואותם בגדים היו מנקים באמצעות העברה באש, ושם הלכלוך היה נשרף והבגד נשאר. הזוהר מדמה את נשמות האדם לבגדים אלו, שכן גם הנשמה כאשר עולה למעלה רוחצת בנהר דינור שהוא נהר של אש, ושם היא מתנקה מזוהמת חטאיה, אבל הנשמה עצמה אינה נשרפת.

גם בסוף מסכת חגיגה נאמר: ”אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש שנאמר: הלא כה דברי כאש נאם ה', על אחת כמה וכמה”.

סלמנדרה זו הנוצרת מן האש היתה מוכרת גם בעמים ותרבויות נוספות, כמו יוון ורומא העתיקות. זו גם הסיבה לכך שבשפה הפרסית משמעותה של המילה סלמנדרה היא "בתוך אש".

עד כאן הסטוריה.

עכשיו, מה אנחנו עושים עם זה??

*עומדות בפנינו שתי אפשרויות, ושתיהן טובות מאוד :*

*אפשרות 1. חז"ל לא טעו. אמנם בימינו אנחנו לא מכירים את היצור הזה. אבל הוא היה פעם בעבר. אולי הוא נכחד, אולי הטבע שלו השתנה.*

*אפשרות 2. מעולם לא היה יצור כזה. וחז"ל ניזונו ממידע שקיבלו ממדענים ומנוסעים שונים, שזה דבר נכון מאוד לעשות.*

(וזה גם הדרכה מחז"ל בלימוד מדעים )

*אבל זו לא אמת מוחלטת, ואם יתגלה נתון אחר, אנחנו לא נתבייש לומר טעינו* (הטעו אותנו).

*

שתי האפשרויות הללו נכונות בעוד סוגיות דומות:

1. בת ים או בתולת ים היא יצור אגדי שחציו העליון דמוי אישה וחציו התחתון דמוי דג.

חז"ל והראשונים מזכירים ברייה כזו שחציה אדם וחציה דג, בשמות "סירינה", "סילונית", "סירונית" ו"דולפין":

על הפסוק ”וכל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת... ומכל נפש חיה אשר במים שקץ הם לכם”[1], נאמר בתורת כהנים שהמילים "נפש החיה" מרבות את ה"סילונית" לאיסור אכילה. והרמב"ן פירש ש"נפש החיה" הם החיות שחיות במים, אך יש להם רגליים והן הולכות כחיות בשדה: ”חיה - זו חית הים, נפש - בן הסירני”. הראב"ד[דרוש מקור] הוסיף שסירונית (או סילונית) היא חיה שחציה אדם וחציה דג, ומנגנת (=שרה) כאדם. ועוד דרשו חז"ל[דרוש מקור]: "אדם כי ימות באהל (מטמא כל מה שאיתו באוהל) - ולא סילונית". ועוד אמרו בגמרא[2]: ”הדולפנין פרין ורבין כבני אדם. מאי דולפנין? אמר רב יהודה: בני ימא...”. רש"י מפרש ”"בני ימא" - דגים שיש בים, שחציין צורת אדם וחציין צורת דג, ובלע"ז שִׂרֵיינַ"א”.

2. עוף החול (פניקס)

3. תמנון הענק

4. אדני השדה (שלפי הירושלמי הוא מחובר בטבורו לארץ)

5. עכבר שנוצר מהאדמה

6. תולעים שנוצרות מהעיפוש

7. כינים שנולדות מהזיעה

ועוד

אוסיף על הרב עוד אפשרות מאוד אפשרית.

חז"ל לא טעו, וגם היצורים לא היו קיימים מעולם.

הם השתמשו באלמנטים היסטוריים ידועים על מנת לומר מסר עמוק, שלא תמיד ניתן לאומרו במילים פשוטות, בין היתר בגלל הזיכרון, והיכולת של המון העם להבין מסרים עמוקים.

הסלמנדרה, עוף החול, בנות ים, שדים וכו' מעולם לא היו קיימים, שכן אין לנו שום מידע זיאולוגי על חיות אלו, ויצורים אלו סותרים כל מה שידוע לנו על עולם הטבע והמדע, זו סתירה קיומית ממש לטבע המוכר לנו, כך שיצורים אלו לא יכלו גם להתקיים, כמו גם ענקים, או לוויתן/זיז שדי, וכן הלאה.

בנוסף, לא סביר שחז"ל יוסיפו לגמרא שהיא ספר קודש, עובדות ונתונים יבשים על העולם, לא משנה כמה הם מופלאים, אלו ענייני חול ולא מקומם בגמרא, שעניינה קודש. את המחקר המדעי תשאיר לחוקרים ולמדענים ואילו את הקודש, הרעיונות העמוקים וההלכות תשאיר לחכמים.