יש לי קשיים גדולים באמונה, מה. שהכי קשה לי שאין שום הוכחה לקיומו של אלוהים אז אולי הכל סתם

תמיד שאני שומע את הטענה שאין הוכחה לקיומו של ה' יתברך. אני מבין את הקושי מחד אבל מאידך מה יותר הוכחה מעצם היותך בן לעמ"י.

אחרי כל מה שעברנו בשלושת אלפי שנות קיום וכל שנאמר בתורה ובנבואה בעיני רבים זו ההוכחה הגדול ביותר שיש.

*מאמר מצוין מאת אליסטר הית', עיתונאי בריטי ב"טלגרף"* (בריטניה):

"יש משהו בישראל שגורם לאנשים לא בנוח, וזה לא מה שהם אומרים שזה.

הם יצביעו על פוליטיקה, התנחלויות, גבולות ומלחמות. אבל אם תגרדו מתחת לזעם, תגלו משהו עמוק יותר. אי נוחות לא ממה שישראל עושה, אלא ממה שישראל היא.

אומה כל כך קטנה לא צריכה להיות כל כך חזקה. נקודה.

לישראל אין נפט. אין משאבי טבע מיוחדים. אוכלוסייה בקושי בגודל של עיר אמריקאית בינונית. הם מוקפים באויבים. שנואים באו"ם. מטרות טרור. מגונים על ידי ידוענים. מוחרמים, מושמצים ומותקפים.

ובכל זאת, הם משגשגים כאילו אין מחר.

בצבא. ברפואה. בביטחון. בטכנולוגיה. בחקלאות. במודיעין. במוסר. ברצון טהור ובלתי שביר.

הם הופכים מדבר לאדמות חקלאיות.

הם מייצרים מים מהאוויר.

הם מיירטים רקטות באוויר.

הם מצילים בני ערובה מתחת לאפם של המשטרים הגרועים בעולם.

הם שורדים." מלחמות שהיו אמורות למחוק אותם ולנצח. העולם צופה בזה ולא מצליח להבין את זה. אז הם עושים מה שאנשים עושים כשהם עדים לכוח שהם לא יכולים להבין. הם מניחים שזו בטח רמאות. זה בטח סיוע אמריקאי. זה בטח שתדלנות זרה. זה בטח דיכוי. זה בטח גניבה. זה בטח איזה טריק אפל שנתן ליהודים כוח מסוג זה. זו בטח סחיטה. כי חס וחלילה זה משהו אחר. חס וחלילה שזה אמיתי. חס וחלילה שזה הרוויח. או גרוע מכך, נגזר עליו. העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן. כך אמור להסתיים סיפורם של מיעוטים גולים, משועבדים ושנואים. אבל היהודים לא נעלמו. הם באמת חזרו הביתה, בנו מחדש את אדמתם, החיו את שפתם והחזירו את מתיהם לחיים - בזיכרון, בזהות ובכוח. זה לא נורמלי. זה לא פוליטי. זה מקראי. אין קוד רמאות שמסביר איך... קבוצת אנשים חוזרת למולדתם לאחר 2,000 שנה. אין דרך רציונלית מתאי גזים להשפעה עולמית. ואין תקדים היסטורי לשרוד את הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה, ועדיין להופיע לעבודה ביום שני בתל אביב. ישראל לא הגיונית. אלא אם כן אתה מאמין במשהו מעבר למתמטיקה. זה מה שמשגע את העולם. כי אם ישראל אמיתית, אם האומה הבלתי סבירה, העתיקה והשנואה הזו עדיין נבחרת, מוגנת ומשגשגת, אז אולי אלוהים אינו מיתוס אחרי הכל. אולי הוא עדיין בסיפור. אולי ההיסטוריה אינה אקראית. אולי הרוע לא מקבל את המילה האחרונה. אולי היהודים אינם רק עם... אלא עדות. זה מה שהם לא יכולים לסבול. כי ברגע שאתה מודה שהישרדותה של ישראל אינה רק מרשימה, אלא אלוהית, הכל משתנה. המצפן המוסרי שלך צריך להתאפס. ההנחות שלך לגבי היסטוריה, כוח וצדק קורסות. אתה מבין שאתה לא צופה ב... סוף של אימפריה. אתם עדים לתחילתו של משהו נצחי. אז הם מכחישים זאת. הם משמיצים זאת. וזועמים נגד זה. כי קל יותר לקרוא לנס "רמאות" מאשר להתמודד עם האפשרות שאלוהים מקיים את הבטחותיו. והוא עדיין מקיים אותן."

תקרא את הנ"ל

ותבין את מה שכתבתי לעיל.