למה יש צורך בגוף ולא רק בנשמה בעולם? למה שלא נהיה כולנו ממוקדים רק בתכונות רוחניות אני רוצה להתמקד רק בנשמה, ברוחניות, מרגיש לי שהחומר תמיד עוצר אותי למה אני צריך בכלל להתעסק בנראות שלי ובחיצוניות? למה ה לא יכל לברוא עולם רוחני שאנחנו מתמקדים בו רק בקרבה אליו, זה שאני רוצה ומרגיש מעצבן שכל פעם מחדש אנחנן צריכים להתמקד בחוץ, ולא בפנים. אשמח אם גם אחד הרבנים יוכל להפנות אותי למאמר או ספר בענין שיסביר לי ויחזק את ההבנה
השאלה שלך קשורה לתשעה באב.
בית המקדש ייבנה רק כשנכסוף אליו תכלית הכוסף.
ולשמוע מבחור צעיר אומר: ״קרבת ה׳! זה שאני רוצה ומרגיש״ זה… גוואעלד.
אבל חשוב שתבין שבבית המקדש היה דגש גם על החיצוניות.
אנחנו שרויים בתענית, והגמרא במסכת תענית מספרת על בת הקיסר ששאלה את רבי יהושע בן חנניה (בחוסר טאקט): איך תורה כל כך יפה נמצאת באדם כל כך מכוער.
והוא ענה לה – דווקא בגלל זה התורה משתמרת אצלי, כי זה מביא לענווה.
אבל גם לחיצוניות יש ערך.
רבי יוחנן, שהיה יפה מאוד, אמר שהיופי שלו הוא שריד מיופייה של ירושלים. הוא אפילו בכה על כך שהיופי הזה הולך להיעלם מן העולם.
נראה שבזמן חורבן – התורה מתקיימת דווקא בכלים שבורים.
אבל בימי המקדש – היה חיבור בין החוץ לפנים. הכהן הגדול היה יפה ומהודר, כי היופי ביטא קדושה פנימית.
ולכן השאלה היא לא האם יש מקום לגוף — אלא איך הופכים אותו לשותף של הנשמה. איך היופי שבך, הביטחון, ההופעה — יהיו המשך ישיר של קרבת ה’.
ראה דברי הרב קוק: https://www.yeshiva.org.il/article/11586
תיקון הקישור: