אני מכיר מישהו שנולד עם צרכים מיוחדים, שלפי מה שהבנתי - חסר לו בראש את האמפתיה ולכן הוא רק חושב על עצמו ועושה מעשים רעים, האם הוא נחשב לרע? האם הוא ישפט בעולם הבא על המעשים האלה? הרי ככה הוא נולד וזו לא אשמתו, למה ה' ברא אותו ככה? איזה יעוד יש לו בעולם? ומה היעוד של אנשים אחרים שנבראו עם מוגבלויות? למה ה' ברא אותם?

זו שאלה עמוקה וכואבת. קודם כל - זו לא אשמתו. יש לו קושי ב"נוירוני המראה" - האזורים במוח שעוזרים להבין ולהרגיש אחרים. זה מצב רפואי, לא בחירה מוסרית.

לגבי הייעוד הרוחני: גדולי ישראל רואים באנשים עם צרכים מיוחדים נשמות גבוהות. הם לא באו לתקן את עצמם, אלא לבחון אותנו - האם נעבור את מבחן הרגישות והחמלה?

יש מקורות שאומרים שנשמות בוחרות את תפקידן לפני הלידה. מי שבוחר לרדת לעולם עם אתגר מהסוג הזה - למעשה לוקח על עצמו תפקיד מסוים: לתת לכולנו את ההזדמנות לעמוד במבחן הנתינה והחמלה.

הוא כאילו אומר: "אני אקח את החלק הקשה - להיות זה שצריך עזרה, שצריך הבנה, שצריך סבלנות. ואני נותן לכם את ההזדמנות להראות כמה טוב יש בכם."