אם הרהורים זה עברה גדולה, מה הקטע בשמירת הברית אם זה גורם להרבה יותר הרהורים?

אם אני מבין נכון (ואני לא בטוח), אתה מציע לתת ליצר לפרוק ולהגיע אל מבוקשו, ועל ידי כך להקטין את זמן ההרהור.

המחשבה הזו שגויה מיסודה, וזאת מכמה סיבות:

א. היא נובעת מחוסר אמון עצמי שלך בעצמך. אתה מיואש מראש מהאפשרות שאתה מסוגל לנצח, ולכן מעדיף להפסיד 'בקטנה' במקום להפסיד בגדול. אז אתה טועה. אתה מסוגל! אל תתייאש!

ב. אתה יוצא מנקודת הנחה שניכנע ליצר במשהו 'קטן', ואז נרויח משהו גדול. אתה לא מכיר את היצר? הוא אף פעם לא מסתפק במועט. הוא יפתה אותך הפעם בדבר מסויים, ובפעם הבאה כבר לא יסתפק בכך. המדרון חלקלק מאוד והתהום עמוקה מאוד. להחליט שיורדים במדרון רק עד לגובה מסויים זה הרבה יותר קשה מאשר להחליט לא להיכנס אל המדרון החלקלק!

ג. דע לך כלל, לעולם עבירה לא תהפוך למצוה. תעשה רק את העבירה הזאת כדי להימנע מעבירה כזו, תעשה את העבירה הזו וזה בעצם יהיה לשם שמים, אלו מחשבות שמריחות ריח עמוק של יצר הרע שמתלבש בלבוש הלכתי, ומתפלפל איתך כדי להתיר את האסור. האמת היא שמעבירה לא יצא שום דבר טוב. נקודה. כל חשבון של היתר עבירה לשם שמים הוא שגוי מיסודו.

בקיצור, אני לא מכיר אותך, אבל אני מאמין בך!

אני יודע שאתה עומד בנסיונות לא פשוטים, אבל משאלתך ניכר רצונך הטהור, וניכרת גבורתך.

המשך להתגבר ולהתחזק במחשבות טובות ובהרהורים טובים, ותזכה בע"ה לבנות בית נאמן בישראל, בעיתו ובזמנו, בקדושה ובטהרה.