ראיתי בפניני הלכה שהסיבה שלאישה אין חיוב במוות עשה שהזמן גרמן או בלימוד תורה היא בגלל שיש להן תפקידים אחרים, של הקמת משפחה. אבל איך זה רלוונטי לאישה רווקה? למה החיוב שלהן לא שווה?
בזמן חז"ל התחתנו מוקדם יותר כך שלא היה כמעט זמן שהיו חייבות
הרשות הרבנים, אתן משהו נוסף משלי.
שני הדברים: הפטור מצוות עשה שהזמן גרמן והתפקידים האחרים של האישה משל האיש, נובעים ממקום אחר.
אולי הכי נכון להבין את זה, מעומק הברכה שמברכת האישה בבברכות השחר `"שעשני כרצונו"`. כלומר, עשה אותי קרובה מאוד, באופן טבעי, לרצון העליון, לרצון הא-לוקי. הרבה יותר קרוב מהגבר.
לכן האיש, שהוא מרוחק יותר, עומל יותר בצדדים המעשיים של בעולם, ומחוייב יותר המצוות המחוברות לעולם, קרי גם לזמן (ועל הקשר בין הגדרת מהו זמן למציאות העולם, שווה להרחיב).
האישה מחוברת באופן טבעי, אינטואיטיבי יותר, לרצון האלוקי. ממילא התפקיד שלה יהיה פחות מעשי, היא לא צריכה, אם ניתן לומר זאת כך, למצוות הקשורות בזמן, כמו הגברים.
זו ממש נקודה הפוכה. מה שמחבר את הגברים, מרחיק את הנשים (ומי שמכיר את צורת לימוד התורה בין בית מדרש בישיבה למדרשה, יוכל לראות זאת מבחינה נוספת).
כמובן שהדבר משפיע גם על הבית. הגרעין של הבית הינו האבא והאמא. הם שני צדדים שונים, שכמובן משלימים. אבל הפסיכולוגיה שלהם שונה, וממילא גם התפקידים, כמו שנכתב בשאלה.
כמובן שהדברים נכתבו בקיצור ממש, ויש עוד לבאר ולהעמיק.