מה לעשות אם אני משקיע הרבה בלימוד הגמרא, ואני גם מרגיש שאני משתפר בכך ועדיין אני לא נהנה ממנו והוא מרגיש לי ריק?

אתה בתוך ניסיון וזה לא פשוט.

אספר לך סיפור: בחופש הגדול שאחרי כיתה י', היה לי רצון ללמוד מסכת שבת. ישבנו כל יום אני וחבר בבית המדרש, מנסים להבין את הדף. היה מאוד קשה, מבלבל, הרגשתי שחצי מהזמן אני מחרטט...

בסוף החופש הגענו רק לדף י',

בלי שבאמת הבנתי מי נגד מי, ונשאר לי טעם רע.

שנים אחרי זה לא נגעתי במסכת הזאת, עד שביקשו ממני ללמדבישיבת הסדר בחולון. ומה למדו שם? בדיוק את אותם דפים במסכת שבת.

הפעם זה היה שונה. היו לי שם חידושי תורה נפלאים ומתוקים.

אף פעם לא היה לי חידושים ברמה כזאת. ולא בקצב כזה.

ואני זוכר שאמרתי לתלמידים, שאני מרגיש, שזה בזכות אותו עמל מפרך וקשה בדפים האלה לפני כמה שנים.

"תורה שלמדתי באף" - בקושי ובסבל, "היא שעמדה לי".

זה הסיפור.

יחד עם זאת, הדבר הכי חשוב בלימוד תורה הוא "ללמוד במקום שליבך חפץ". בזמנך הפנוי - תלמד משהו שימלא אותך.

יכול להיות שאתה תסגור את הגמרא לתקופה, ואחרי זמן מה אתה תחזור אליה מחדש, וזה ייראה אחרת.

והכי מוזמן לבוא ללמוד איתי, אולי נפענח ביחד מה גורם לקושי.