היי הרב יש לי חברים ואנשים שאני מכיר שהם בקטע של ״להיות עצובים ובדיכאון״ ואני מנסה להסביר להם שזה לא הקטע של יום כיפור האם אפשר כמה נימוקים שאוכל לשלוח להם?

אנחנו נמצאים בדין. זה בהחלט מעורר אימה. בדיקה אמתית של מלך מלכי המלכים, של אדון כל על כל מעשינו, מחשבותינו. הוא בודק רואה האם אנחנו מחוברים למגמת החיים בעולם. בהחלט מפחיד לעמוד מול עצמנו, מול מי שאנחנו היינו יכולים להיות. זה לא קל.

אבל בעומק, יש כאן חיבור עמוק ומדהים. אתה עומד בפני הדין, *כי אתה חלק ומחובר `ליוצר העולם`, כי אתה חלק מהעם שאמור להופיע את `הייעוד הגדול של העולם.`*

ויותר מזה. תהליך הכשרה הוא מורכב וקשה. אך הוא נעשה בחלק הכי פנימי, בחלק של הקשר הממשי שבין ישראל לאבינו שבשמיים. זה קורה הקודש הקודשים. ובסופו מתגלה הסורית כלבנה, כנקייה. אנחנו חוזרים להיות עצמנו, וזה השלב הכי משמח. "אמת מה נהדר היה מראה כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים", ובתאורים שזכינו לקבל, העם היו כולם רוצים לראות את אותו כהן אחד, שהצליח במקום אחד לכפר על עם אחד, והוא לא היה מצליח תמיד לחזור לביתו עד צאת הצום

איזה באמת אימה,אבל אימה מאהבה. איה משמחת.