אפשר הסבר מפורט עם מקורות למשפט ״החושד בכשרים לוקה בגופו״?

גמרא שבת צז:

אמר ריש לקיש: החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב (שמות ד, א) וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וגו', וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל. אמר לו: הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין. הן מאמינים - דכתיב (שמות ד, לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם, בני מאמינים - (בראשית טו, ו) וְהֶאֱמִן בַּה'. אתה אין סופך להאמין - שנאמר (במדבר כ, יב) יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי וגו'. ממאי דְּלָקָה - דכתיב (שמות ד, ו) וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וגו' [וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג]".

המקור: משה רבינו חשד בעם ישראל שלא יאמינו לו ולכן ידו לקתה בצרעת.

המשמעות: יש להיזהר מאוד מלחשוד באדם כשר, שלא עשה את מה שאתה חושד אותו, ולברר היטב את העובדות.