בגמרא הרבה פעמים מסיפור מסוים מביאים כביכול חיזוק לטענה וכאילו מסתמכים על זה כביכול וזה טיפה לא מסתדר לי שעושים את זה כי ביהדות נורא בררנים איך זה שמסתמכים על סיפור אולי הסיפור לא היה בדיוק איך שהם חושבים או שבכלל זיטואציה מסוימת הם התנגן ככה לא מסתדר

מביאים סיפור כדי להראות את הישום של ההלכה שנלמדה.

ואכן, יש מקומות שהגמרא דוחה את הלימוד מהסיפור כי המספר היה קטן ואולי לא זוכר, כי יש גרסאות אחרות לסיפור ולכן, אם יש סיפור שממנו לומדים את ההלכה כנראה שאין סיבה לסתור את הסיפור והוא עומד בקריטריונים של ההלכה.