אני בא מבית דתי וכל החיים שלי הייתי דתי אבל קורה לפעמים שאני רואה סרטונים של אנשים חילונים שמדברים על התורה ועל ההלכות ועל החשיבות שיש במצוות בצורה ממש ״נאהבת״ כלומר הם ממש מצליחים להבין מה ה׳ רוצה מאיתנו במצוות מסוימות ובנוסף אני רואה גם חילונים שאוהבים את ה׳ יותר מאנשים דתיים (ממני למשל). למה זה קורה? למה ה׳ לא ״שם״ אצל אנשים דתיים יותר אהבה אליו? הרי הם (הדתיים מהבית) נולדו יותר קרובים אליו מבחינת מצוות ומבחינה תורנית… איך החילונים מצליחים להגיע לאהבה כזאת גבוהה אל ה׳ כשאני לא?

א. זו אכן עבודה קשה שבמקדש, שיהיו בעינינו כחדשים כל יום מחדש. זה קורה על ידי התבוננות, העמקה, לימוד ותפילה.

ב. בסוף בשביל אהבה אמיתית לא מספיק רק ריגושים אלא צריך השקעה ומסירות יומיומית. זה נכון גם באהבה של בני זוג, וגם באהבת ה'. אז חשוב וטוב שיש ריגושים, אבל זה לא הכל ולא תמיד העיקר.

ג. ה' לא שם אצל אנשים דתיים יותר אהבה אליו, כי זה דבר שאנחנו צריכים לשים ולנטוע בליבנו. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

ד. עלינו לפעול באופן עמוק כדי לקנות אהבת ה' אמיתית ומבוססת ועמוקה לאורך שנים, ולהיזהר ממשהו רגעי וחולף.

ה. אכן חז"ל כבר הפליגו במעלתם של בעלי תשובה שגדולים מצדיקים גמורים, והגיוני שמי שהיה רחוק והתקרב מרגיש התפעלות גדולה יותר, ואכן אנו צריכים ללמוד ממנו. ולואי שנזכה ללמוד מתשוקתם הטהורה של אותם בעלי תשובה.