אשמח להסבר למה לדברי הרמב"ם סוף החלק השני של תפילת עמידה(בקשות) מסתיים בשומע תפילה, שאחרי הברכה ישנן עוד 2 ברכות בקשה - רצה ושים שלום.

כיוונת לדעת גדולים בקושייתך.

אביא לפניכם שלוש תשובות:.

א. שו"ת הרדב"ז (מכת"י הוצאת רי"צ סופר סימן טו) שאלת ממני ידיד נפשי, למה נקראו ג' אחרונות הודאה, והלא אין בהם אלא ברכה אחת של הודאה, שהרי רצה [ה' אלקינו בעמך ישראל] שאלת צרכים הם, ומה בינה לבין תשכון [בתוך ירושלים עירך], וכן שים שלום שאלה הוא וטוב יהיה בעינך לברך את עמך ישראל, ומה בינה לבין ברך עלינו. – תשובה: *נקראו כולן הודאה על שם ברכת הודאה שהיא העיקר, תדע שתקנו בה כריעה בראשה ובסופה, ולפי שהיא עיקר תקנו לה ברכה לפניה ולאחריה כאשר עשו בקריאת שמע, כאילו הוא ענין בפני עצמו, והברכה הראשונה הוא שירצה וישמע לתפלתינו, והיא כללות מה שהתפללנו כבר, [שהיא התפלה] במקום הקרבנות והברכה הראשונה כלל כל התפלה, ואחר כך נותן הודאה שהוא עיקר, ואחר כך מתפלל על השלום, לפי שהוא צריך לתת שלום כעבד הנפטר מרבו (כברכות לד.), וחותם בה שהוא כלי המחזיק את הכל, ולפי ששלשתן סדר אחד נקראו הודאה*, וחשבינן להו כברכה אחת, ואם טעה חוזר לראש דהיינו לרצה.

ב. שם: אי נמי יש לומר, כי *הברכה של רצה יש בה הודאה, שהרי אומר והשב העבודה לדביר ביתך, ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון, כאלו כבר שב העבודה למקומה, ואנו מתפללין שיקבלנה ברצון ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך, היש לך הודאה גדולה מזו. – אי נמי, שאנו מתפללין על העבודה, שיהיה כהן גדול מברך על ההודאה כאשר כתוב בסדר עבודת י"ה*, והראשון עיקר.

ג. אבודרהם (תפלות של חול ריש השער שני): *אע"ג דרצה ושים שלום הם בקשת צרכים, אך אמצעיות יש מהם צרכי רבים וצרכי יחיד, ואחרונות כולם כבוד הקב"ה כגון העבודה שנעבדנו, וכן ההודאה זו היא כבודו וכן השלום, ועוד כבוד הוא לרב שהרבים צריכים לו*. – וכן הביא המשנ"ב (קיב סק"ב).