האם זה נכון שלפי הרמב״ם קדושת ארץ ישראל הייתה קדושה לשעתה אז זה אומר שהיום אין את אותו הקדושה? ומה הנפקא מנה שיוצא מזה

בית הבחירה ו, טז:

ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא? לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר "והשמותי את מקדשיכם", ואמרו חכמים "אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים". אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים, וכיון שנלקחה הארץ מידיהם -- בטל הכבוש, ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל. וכיון שעלה עזרא וקדשה -- לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה. ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה -- הוא מקודש היום, ואף על פי שנלקח הארץ ממנו, וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה:

זה אומר שקדושת ארץ ישראל לענין חיוב תורה במצוות התלויות בארץ מהתורה, תלוי בהחזקה של עולי בבל, וחא בקדושת הארץ הראשונה, של כמו קדושת המקדש.