בסדר צהריים בישיבה אני לומד משנה ותמיד אני מרגיש סוג ב, כאילו מי שלומד גמרא הוא סוג א ומי שלומד משהו אחר הוא סוג ב

יישר כח גדול.

לימוד המשנה יש בו בנייה אמתית ויסודית של הבנת והכרת כל המושגים, בסיסי המחלוקת ובסיס הפסיקה ההלכתית (אמרתי בסיס ולא פסיקה סופית).

האם נכון להרגיש סוג ב'? בוודאי שלא. האם יש דרגת לימוד נוספת? יש, שוב היא כמובן לא מצדיקה להרגיש סוג ב' חלילה.

מה נכון לך? הכי טוב ונכון שתשאל את רבותיך

עלה והצלחה בבניין אישיות של תורה ועמל.