יש קטע כזה בכמה בתי כנסת בעיר שלפעמים נכנסים אנשים בסוף התפילה (בדרך כלל חרדים) ואומרים יש לי נגיד 7 8 9 10 ילדים ואין לי כסף להביא להם אוכל הביתה וזה תמיד מעצבן אותי כי אף אחד לא מכריח אותך להביא כל כך הרבה ילדים אז אם אין לך יכולת למה אתה מסתמך על הציבור וגם הם בדרך כלל בכלל לא עובדים מה הרבנים חושבים על זה? בכלליות והאם זה בכלל מותר לבחור להסתמך על הציבור מבחינת להחזיק את המשפחה שלי?

א. ברור שאדם צריך להתנהל בתבונה מבחינה כלכלית ואסור לאדם להישען על הציבור ועל קבלת צדקה.

ב. גם אם הוא התנהל לא כראוי זה לא אומר שהצדקה שלך היא לא צדקה וש'אסור' לתת לו.

ג. יש להיזהר מהכללות. ברור שיש פושטי יד שאכן בונים על כך והיו יכולים לעבוד וכו' והתנהלותם מעוותת, אבל יש גם כאלה שעושים השתדלות אמיתית ובכל זאת זקוקים לעזרה, ומצות החסד והצדקה היא גם כלפי אחינו החרדים. (לא רק החילונים הם אחים שלנו)