אפשר הסבר על הרמב"ם הלכות מלכים פרק ז טו על מה שהוא אומר על מי שמפחד ממלחמה? זה די מפתיע, כי לפחד ממלחמה זה דבר טבעי, ברור שמתגברים על הפחד אבל אין מי שלא מפחד

נכון מאוד . השלב הראשון קשה אבל מתגברים ( וגם עדייןקשה). זה לא אוטומט. הרמב"ם נותן את הדרך הבריאה לצאת לקרב.

אוסיף לדברי הרב יצחק מדברי הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל (שזכיתי ללמוד אצלו קצת) בפירושו לרמב"ם שם (דברים דומים נכתבו ונאמרו על ידי פרשנים נוספים):

"וכל המתחיל לחשב... ומבהיל עצמו עובר וכו׳ – רבינו בא לענות על השאלה: איך ניתן לצוות על בני אדם ׳אל ירך לבבכם אל תיראו׳? הלא טבע האדם הוא לפחד מפני הסכנה! לפיכך, מסביר הוא שאמנם יש פחד טבעי, אבל לא זהו שאסרה תורה, כי את הפחד הטבעי יש אפשרות להכיל אם שמים לב להבטחות התורה המעוררות את האדם לבטוח בהקב״ה, ועל כך באים דברי החיזוק של הכהן וכו׳. אולם אם אדם מַפְנֶה את לבו ומחשב בעניינים המפחידים, ושם לב לכל מיני איומים, וחושב מחשבות נוגות על מה יהיה עם אשתו שתתאלמן ועם ילדיו שיהיו יתומים וכו׳ – בכך הוא מבהיל את עצמו. וזהו שאסרה התורה במצוות לא תעשה."

(ועיינו שם עוד בדבריו)