בעבר היו מתחתנים הרבה יותר מוקדם וברגע שהיו מתבגרים היו מתחתנים, היום זה לא ככה כי צריך ללמוד, להשיג מקצוע ולא כולם מוכניפ לזה בגיל צעיר. אחת הבעיות שנוצרו זה הצורך הגופני - בגלל שהגוף מייצר זרע ואין לו לאן לצאת וגם יש הרבה תאוות שלא ממומשות יש התמודדות מאוד קשה ולפעמים נופלים, יש על זה הרבה תשובות ודרכי התמודדות (תודה רבה לרבנים). אבל יש בעיה נוספת, בת זוג וחתונה לא נועדו רק לצורך גופני, זה גם בשביל צורך נפשי, להשלים את האדם, להיות עזר כנגדו. ולא ממש ראיתי התיחסות לכך, אבל איך אמורים למלא את החוסר הזה? ז"א מלכתחילה היה לגבר אישה כבר מגיל 16, 18 שהוא יכול לשתף אותה, לדבר איתה, ולחוות איתה חוויות (לא גופניות). איך אמורים לגשר על הפער הזה? להתמודד עם הבדידות? כמובן שיש הורים, מחנכים, חברים שאפשר לדבר איתם ולשתף אבל הקשר הוא לא אותו דבר. הגמרא במסכת יבמות (סב:) מדברת על כמה שאדם בלא אישה הוא ללא ברכה; ללא שמחה ללא שלום ועוד. רואים שזה לא רק בעיה גופנית/תאוותנית. תודה מראש