הבנתי שהסיבה שאסרו על רווקות לטבול במקווה ולהיטהר מנידתן היא כדי שלא יקלו ראש באיסור משכב עם רווקה משום שהוא מדברי חכמים ולא מהתורה, אז ככה יתווסף איסור משכב עם נידה. אבל אני לא מבין את ההיגיון מאחורי זה. אנשים חוטאים באיסור מסוים וחזל מוסיפים על זה איסור הרבה יותר חמור?? איפה ההיגיון בזה? למה בכוונה לשפוט את העובר על העבירה יותר בחומרה ממה שמגיע לו רק כדי שהוא יותר יפחד מהעונש? בסוגיית בן סורר ומורה חזל דווקא מצמצמים את האיסור לתרחיש כמעט ולא אפשרי(אולי לא אפשרי בכלל אני לא לגמרי בקיא בזה) ופה מוסיפים על החוטא עוד עבירות ברמה של איסור כרת? איפה הצדק בזה??

אתה בהחלט מעלה שאלה כאן, שנכון רגע לנתח אותה.

בבסיס השאלה נתון שהאדם יחטא, והשאלה היא איך ניתן לצמצם את החטא, על אף המחיר שחז''ל הבינו שהוא גדול.כלומר:

1. ברור שאדם חוטא וחזל צריכים להסכים עם זה ולצמצם את החטא.

2. עדיף לצמצם חטא, כדעתך, מאשר לשמור על הקדושה בישראל, כמטרתם של חז"ל.

אני חושב שבניתוח השאלה תמונה התשובה. העניין של חז"ל הוא קודם כל להפוך ולחבר את עם ישראל להופעת הקדושה והטהרה. על מנת כך יש למצוא סייגים בעולם שיאפשרו זאת בליבור נכון אל החיים עצמם. מי שבוחר לחטוא, זוהי בהחלט בעייה, (ואולי לא רק שלו כדברי ר' יהונתן אייבשיץ) אבל אל לו להלין על חז"ל שלט משתפים פעולה עם המגמה שלו.