שאלה שמעסיקה אותי כבר כמה זמן אני רואה הרבה אנשים חילונים לא מאמינים שאין להם פחדים וחששות והכל אצלהם כיף ונחמד ואני כביכול אדם דתי ואני כל הזמן חושש ובאיזה חרדה תמידית כזאת של תמיד להיות עם אצבע על הדופק ותמיד להיות בסדר האם זה הדבר הנכון באמת להיות ככה כי כשאני רואה חילונים בלי חששות ושטוב להם זה נראה לי מוזר יכול להיות שאולי לא באמת טוב להם ויש להם חששות ופחדים מדברים אחרים אני יכול להעיד על עצמי שעצם ההתעסקות התמדת בהקבה ובאמונה ובדת ותמיד להיות עם אצבע על הדופק משהו לא מרגיש לי שזה באמת הדבר הנכון

יישר כח כל השאלה החשובה והיפה. אענה בכמה נקודות, שכל אחת חשובה בפני עצמה:

א. הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס - עקרונית, גם אם המצוות מביאות לעונש והעבירות לפרס - עלינו לקיים מצוות. כי שורש המחויבות שלנו לקיום מצוות הוא לא ההנאה והשכר, אלא האמת והציווי האלוקי שאנו מחויבים לו.

ב. הדשא של השכן - אל תתפתה למחשבה הדמיונית שאצל מי שלא שומר מצוות הכל ורוד. אנחנו נוטים לראות את כל מה שטוב וכיף אצל השני, כי גם בדר"כ זה מה שהוא מראה לנו, ובעיקר בדור הרשתות החברתיות. אתה רואה בפייסבוק איך זה נהנה בחופשה, ואיך השני עושה מחובק החברה ורק אתה דוס ומסכן. אבל כמובן שאנשים לא מעלים תמונות של הצרות שלהם.... יש סיכוי טוב שאם היו מעלים גם את התמונות האלה - כבר לא היית בוחר להתחלף איתו. וזו הסתכלות חשובה לחיים, אף בלי קשר לפן הרוחני.

ג. הבוקר שאחרי - בעולם של תאוות וחופש ללא הגבלות יש רגעים של שמחה מתפרצת, אך בדר"כ היא לא מתמידה, ואחריה מגיעה גם הרגשת החוסר והריקנות. אין שמח כמו אדם שיכור, אבל לאחר מכן כשמתגולל בקיאו או כשקם למחרת אל החיים האמיתיים - פתאום מרגיש ריק ומדוכא. גם אדם ששיכור מתאוות ומחופש, אם תראה אותו ברגעי השיא של הנאותיו - תקנא בו, אבל זה לא באמת מחזיק לעד. לפעמים הריק והרגשת החוסר מגיעה למחרת, לפעמים אחרי שנה, ולפעמים אחרי 20 או 40 שנה.... (עיין ערך הרב אורי זוהר...).

ד. רוצה ליהנות באמת? דוקא מי שיש לו תענוג רוחני הסיפוק שלו משמעותי יותר, ולא חולף. למשל, אדם שזכה לנתינה אמיתית שמחתו תהיה הרבה יותר עמוקה ומשמעותית, מאשר עוד סוכריה חומרית, שחולפת מהר (שווה לנסות!). וזה בלי לדבר בכלל על מושגים של עולם הבא.

ה. רוצה ליהנות יותר מהעולם החומרי? תשים אותו בצד. אדם שמרכז חייו בסיפוק תאוותיו, אז הוא נהנה מאוד מסוכריה אחת, ואז כבר מתרגל אליה, ומחפש את הסוכריה הבאה, ואף פעם לא באמת מרגיש סיפוק יציב. דוקא אדם שמרכז חייו בעולם הרוח, ובחיים מלאי משמעות וענייני החומר טפלים אצלו - הוא יוכל ליהנות הרבה יותר מהתאוות החומריות של העולם הזה, כי הוא באמת ישמח בהם. העושר נמדד לא לפי כמה יש לך אלא לפי כמה אתה מרגיש שעוד חסר לך. ככל שהתאוות יהיו הדבר המשני - כך גם תוכל הרבה יותר ליהנות מהן באופן אמיתי.

ו. לחץ דתי - מדבריך נשמע שאולי יש לך איזו תחושת לחץ מתמדת מקיום המצוות וההלכה. כאן בהחלט צריך להיזהר, ולדעת את הגבול הנכון בין זהירות ראויה ויראת שמים, לבין לחץ נפשי וחרדות מיותרות שצריך לטפל בהן. עבודת ה' זה הדבר הכי מתוק ושמח, כאן בעולם הזה!