בקשר לתשובה על השאלה על מצוות שנותנות אריכות ימים, אם השכר בעולם הבא למה שנרצה עוד ימים בעולם הזה הרי למרות שאנחנו אוהבים אותו נשמע שאנחנו יותר אוהבים את העולם הבא

המשנה באבות ד, יז (וגם המשנה שלפניה) ממש עוסקת בזה:

הוּא (רבי יעקב) הָיָה אוֹמֵר:

יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה,

מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא;

וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא,

מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.

לכאורה הוא בלבל אותנו! אז מה באמת עדיף??

אם מסתכלים על מימד ההנאה, אז תדע לך שאם תקבץ את כל ההנאות שאתה מכיר ומסוגל לחשוב עליהן בעולם הזה, כולן ביחד, לא תצליח להגיע לדמיון של משהו קטן מההנאה שיש בעולם הבא, כי זו הנאה מוחלטת ונצחית מסוג אחר לגמרי, שאנחנו לא יכולים לדמיין.

אבל מצד שני, תדע לך *שכשתגיע לעולם הבא, אתה ממש תתגעגע לעולם הזה!!!*

למה? הרי אתה במקום רוחני מושלם!!

בגלל ששם כבר אין לך את ההזדמנות לקיים מצוות, לעשות מעשים טובים. אתה תחלום על עוד הזדמנות למעשה חסד, או עוד פעם אחת ללבוש ציצית, או לעוד שבת אחת, כי תבין איזו הזדמנות יקרה להתרוממות יש כאן בעולם הזה, בכל רגע!

אנחנו לא נועדנו להיות מלאכים שנבראו מראש בעולם רוחני, אלא כל מהות האדם היא לחיות בתוך עולם חומרי ולגלות בתוכו את הקדושה, וזו הזדמנות מיוחדת, חד פעמית, כאן בעולם הזה.

אנחנו לא רוצים לדלג על העולם הזה, ולקפוץ לעולם הבא (כמו שסוברים בחלק מהדתות השונות), יש לנו את הזכות להיות כאן בעולם הזה ולהופיע ולגלות בו את הקדושה, ואנו מייחלים לאריכות ימים, כדי שנזכה לנצל כל רגע שיש לנו כאן!