רבנים מתארים את השבת בתור דבר נפלא אתה מרגיש כמו מלך האוכל כבר מוכן לך המזגן פועל על שעון שבת אתה לא צריך לעשות כלום אבל למה הם לא אומרים את האמת? מספיק ששמרת שבת אחד וגילית שמלך אתה לא. נכון המזגן אתה לא צריך להפעיל אותו כי שעון שבת אבל פתאום בשעתיים שהמזגן לא פועל חם ונהיה בלתי נסבל עכשיו אתה גם לא יכול אפילו להתקלח וגם חם לך רצח מלך אם חם לו הוא יכול להדליק מזגן או לבקש ממישהו שידליק עבורו אתה לא יכול מחילה מכבוד הרבנים אבל מה התורה רוצה שנער בגיל 16 יעשה בשבת אסור ללכת מרחק של יותר מ2 קילומטר מהבית אסור לשחק כדורגל אסור לבנות לגו יש רבנים שאוסרים ללכת לבני עקיבא ולא לכולם יש חברים שגרים קרוב וגם כמה אפשר להעביר שבתות עם להיפגש עם אותם אנשים ולדבר 8 שעות ובסוף יוצא שהרבה מהנוער לא אוהבים את היום הזה בכלל וסתם ישנים כל השבת לא כי איזה כיף שבת מנוחה קצת שקט אלא כי אין כלום לעשות לא אופניים לא שום דבר
א. אפתח בדברים שכתב פעם ידידיה מאיר:
פעם שאלו אותי באיזה סקר עיתונאי, על איזו מצווה מתוך כל התורה הייתי מוותר. עניתי שאני לא יודע, אבל אני יודע על איזו מצווה לא הייתי מוותר לעולם: שבת.
כלומר, גם אם הקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו היה נגלה אליי ואומר לי: "עזוב אותך, ידידיה, נשמה, אני מבטל את כל התורה שלי" הייתי אומר לו בחזרה: "אוקי, בורא עולם, רק דבר אחד אל תיקח ממני: שבת. אני רוצה להמשיך לשמור שבת. פליז".
דבריו מבטאים עמדה ברורה, שאף על פי שאנו כמובן מחויבים לכל המצוות אף כשאיננו מבינים או מתחברים אליהן, אבל דוקא במצות השבת מאוד קל להבין מדוע היא מתנה יקרה עבורנו, שבשום אופן לא היינו מוכנים לוותר עליה.
ב. כדאי לדייק: שבת היא לא יום כיף, אלא יום מנוחה וקדושה, יום שבו אנו מאפשרים לקדושה לנוח בנו, לשרות בתוכנו.
ג. זכור ושמור בדבור אחד: מצוות השבת בנויות מאיסורים הכלולים בשמור, ומצוות חיוביות הכלולות בזכור. אין ספק שמי שכל השבת עבורו היא רק מקבץ איסורים, שמור בלי זכור, ירגיש את השבת כיום מאסר, שבו כל דבר אסור והוא רק כבול. כדאי מאוד שנתקדם גם בצד של ה'זכור', וננסה להתרומם לצד הרוחני והתוכן החיובי של השבת.
ד. דוקא בעידן המודרני, בו אנו כל כך רודפים אחר עצמנו, 'מחוברים' / כבולים לכל כך הרבה קבוצות ורשתות, עדכונים, חדשות ומטלות, אין כמו יום השבת שמכריח אותך להתנתקות אמיתית. הרי כולנו יודעים כיצד נראית סעודה משפחתית בימות החול (יש במשפחתכם בכלל דבר כזה?), כשכל אחד עסוק בפלאפון שלו, לבין סעודת שבת שבה כולנו באמת פנויים להיות ביחד, וגם לעצור לרגע ממירוץ החיים ולהקשיב לעצמנו, לנשמתנו, למגמת חיינו, למשפחתנו, ואפילו סתם להתפנות באמת למשחק עם האחים שלנו, לצאת מהמסכים ולהסתכל בפנים של האנשים שמסביבי. ברור ששום מתכון אחר לא היה מצליח לשמור את זה בזמננו.
ה. מצוות השבת אכן גם מכוונות אותנו להגיע לתדר עמוק יותר בנשמתנו. ולכן אולי כרגע לא תמיד נוחות ונחמדות עבורנו, אבל הן אלו שיסייעו לנו להגיע למשהו עמוק ומשמעותי יותר בחיינו. להיות בן של מלך זה לא לעשות כל מה שבא לי, אלא להפנים את המשמעות העמוקה של היותנו בנים למלכו של עולם.
ו. אני ממליץ לך ללכת לשבת אחת באיזו ישיבת הסדר, אצל אחיך הגדול, מדריך או דוד שלך. יתכן ואף פעם לא חוית חוייה משמעותית יותר של שבת. אני בטוח שחוייה כזו תיתן לך קריאת כיוון משמעותית למה שהתורה מכוונת אותנו במצווה יקרה זו.
ז. לגבי האיסורים המעשיים שהזכרת אתייחס בהודעה נפרדת.
שבת שלום ומבורך!!
לגבי הפרטים ההלכתיים שהוזכרו:
מותר לך ללכת בכל רחבי העיר ועוד קילומטר מחוצה לה. נראה לי שזה טווח סביר....
עקרונית מותר לשחק כדורגל במקום מרוצף.
מותר לבנות לגו רגיל.
מותר ללכת לתנועת נוער או להיפגש עם חברים. כמובן שצריך לשמור על גדרי הצניעות גם שם.
אפשר להיפגש גם עם חברים שגרים רחוק, ולא רק לדבר אלא גם לשחק בהמון משחקים שהמסכים לא מאפשרים לכם לשחק בהם בימות החול. (אולי בימות החול הורגלנו שלא להיפגש באמת עם חברים, וזו ההזדמנות שלנו לעשות זאת)
אופניים באמת אסור.
לישון קצת זה גם סבבה, אבל בטח שלא לבזבז את כל היום היקר הזה בשינה.