האם עובד ה' הרצוי צריך להיות חנון? אסביר את כוונתי: מהיחס של הגמרא ללימוד תורה עולה שיש ללמוד תורה בכל רגע פנוי כי אחרת זה ביטול תורה. [רק במצבים ספציפיים אם יש צורך להפסיק, האדם רשאי לעצור את לימוד התורה שלו. לדוגמא, אם מזדמנת לידו מצווה שלא יכולה להיעשות על ידי אחרים או שהוא צריך ללמוד חוכמות של הגויים (מדע) כאשר הוא יודע שיוכל להשיג השגות בתחום.] לעומת זאת, היחס של הגמרא לליצנות, צחוק (שהוא לא שמחה של מצווה), שיחה בטלה ולשון הרע הוא שלילי ביותר. אני מרגיש שיש הרבה זמנים במהלך היום שיש לאדם צורך נפשי להתאוורר/להפסיק מהלימוד תורה שלו ולעשות דברים אחרים שחלק מהם זה הרשימה שמניתי לעיל ואין לו משהו ש"מותר" מבחינת התורה לעשות. אשמח לשמוע את דעת הרבנים