לימוד תורההרב יעקב רט
מרגיש לי שבישיבה יש מין אובססיה מסוימת לגמרא. לומדים כל כך הרבה גמרא, מה שלא משאיר זמן וכח ללימוד דברים אחרים כמו אמונה ומחשבת. ולדעתי זה חבל , בגלל שיש לתורה מחשבת כל כך יפה להציע אם רק באמת נשקיע בישיבה את הזמן והאנרגיה כדי באמת להכנס לנושאים עד הסוף וכמו שצריך. ובמקום זה לומדים גמרא בכמויות גדולות מדי שגורמות לסלידה אצל חלק גדול מהתלמידים ושלא משאירה זמן להכנס לנושאים המחשבתיים והאמונתיים באמת ומשאירה אותנו עם חצאי טענות שלא מחזיקות מים ומרגישות כמו נסיון זול לשטיפת מוח. (בנוסף לכך שלימוד מחשבת אמיתי ועמוק כנראה יוכל לעזור לתלמידים ללמוד בדרך שהם מתחברים אליה)
תשובה
יש כאן מקום אמיתי לדיון, ואכן גם בציבור המחנכים יש דעות שונות בסוגייה זו, ואין כאן המקום להאריך.
רק הערות קטנות:
א. לא ראיתי שבשיעורי מחשבת שעוסקים בסוגיות האמוניות החשובות כל התלמידים יושבים מרוכזים ושותים בצמא את דברי הרב.
ב. ברור שאמונה זה העיקר, אבל לא בהכרח החלק המרכזי מבחינה כמותית. כמו שהלב באיברים הוא הכי חשוב, אך לא בהכרח הכי גדול.
ג. ללמוד גמרא זה גם חשוב מאוד, וכמובן שצריך למצוא את הדרכים כדי שהתלמידים יבינו את גודלו, חשיבותו ועומקו, אבל לא לוותר עליו.