למה בנוסח הברכות מתחילים בגוף שני(ברוך *אתה* השם וכו') ואחר כך ממשיכים בגוף שלישי(לדוגמא אשר *יצר* את האדם וכו')? אשמח לתשובה של אחד הרבנים בבקשה
זו שאלה נפלאה!
(אגב, היא נכונה גם בכל ברכת המצוות וגם בברכת שהכל נהיה בדברו)
הרשב"א ענה עליה גם בשו"ת שלו וגם בחידושיו למסכת ברכות את אותה התשובה:
חז"ל רצו שנבין את שני יסודות האמונה ("שתי פינות הדת" בלשונו)
1. שהקב"ה מצוי! כאן ממש! נמצא יותר ממה שאנחנו נמצאים!
2. הקב"ה עליון על כל! נעלה ומרומם מכל מה שנוכל לתאר! קדוש ונבדל לגמרי!
מצד האמת שני היסודות האלו אינם סותרים זה את זה , אך מצד החווייה שלנו הם בשתי עמדות נפשיות מנוגדות מאוד אצלינו.
רחוק מכל רחוק וקרוב מכל קרוב!
אוי למי שיחשוב שהקב"ה רק קרוב!
ואוי למי שיחשוב שהקב"ה רק רחוק!
לכן חז"ל חייבו אותנו לפנות אל הקב"ה בלשון נוכח- אתה!!
פחד! אפילו המלאכים לא אומרים לו אתה!
אבל כדי שלא נישאר שם חז"ל רצו שנעשה טוויסט מהיר (שינוי תפיסתי מהיר) ונרחיק אותו ונגביה אותו גבוה גבוה מעלינו ולכן נעבור ללשון נסתר- הוא.
אלו שני יסודות אמונה גדולים מאוד!
הקב"ה ממש כאן! והקב"ה גם נעלה מעל הכל !
הרבה אנשים חכמים ופילוסופים לא הצליחו ליישב בין שניהם, ואצלינו כל ילד בן 3 מברך ברוך אתה... שהכל נהיה בדברו (ולא בדברך)- אם תחשוב על זה תבין כמה חכמים היו חכמים והצליחו להשריש תפיסות עולם עמוקות מאוד בצורה המעשית ביותר. אלופי הפדגוגיה והחינוך. כבוד חכמים ינחלו.