בראש השנה התנתקנו ליומיים וחיינו את הכיסופים ל"מלוך על כל העולם כולו בכבודך". והנה עכשיו מתרסקים פתאום חזרה לעולם בו הרצון כבר לא בהיר, האדישות משתלטת והיצר הרע כבר מכריז שבסוף אנחנו אותו אדם, שגם מה שאולי השגת בראש השנה רק מגביר את הבזבוז כי בעצם אתה כל כך רחוק משם בהרגלים השותפים אשמח לשמוע עצות איך לשמר משהו מהרצון, מהדבקות במטרה להיות טוב שנה טובה ומתוקה לכולם!

זו כמובן שאלה מסוג השאלות שקשה מאוד לענות בכלל, ובוודאי בתשובת ווטסאפ...

אך בכל זאת אכתוב שתי עצות קטנות, ואולי חבריי ורבותיי יוסיפו עוד.

א. שאיפה גבוהה ומעשים קטנים - חייבים שאיפות גבוהות, אך חייבים גם קבלות מעשיות קטנות ביותר, כאלו שניתן לעמוד בהם לאורך זמן.

קבלה קטנה כזו, חוץ מעצם הצעד הקטן שבאותה קבלה - היא גם גורמת לשימור כל התעוררות הרוח של הימים הנוראים. אם למשל אדם קיבל על עצמו להקפיד לומר בכונה מודה אני בקומו מהשינה, או ברכת המפיל בלכתו לישון - חוץ מהרווח העצום בקבלה זו כשלעצמה, הרי בכל פעם שהוא יאמר מודה אני, הוא נזכר ומתחבר לאותה התעוררות רוח שהיתה בקרבו בזמן שקיבל על עצמו.

העצה שלי היא קבלה קטנה ופשוטה אחת בין אדם למקום, ואחת בין אדם לחברו. אבל דוקא כזו שאתה *בטוח* שאתה יכול לעמוד בה לאורך זמן. והיא, כאמור, תהווה כלי לשימור האורות הגדולים.

ב. להתפלל על רוחניות - אנו רגילים להתפלל על חיים, בריאות, פרנסה, הצלחה בלימודים וכדומה, דברים הנוגעים לעולמנו החומרי, אבל התפילה המרכזית שאנו צריכים להתפלל היא על עולמנו הרוחני, ועל התקדמותנו בתורה ויראת שמים. והבא ליטהר - מסייעין אותו. וכפי שמקובל מר' ישראל סלנט שלעומת תפילה גשמית, שלא תמיד נענית, תפילה על רוחניות לעולם איננה שבה ריקם! והרב אדלשטיין זצ"ל היה חוזר על דברים אלו כמעט כל שיחה. אז העצה השניה היא פשוט להתפלל על זה!

שנזכה!