כיצד נהוג לברך הנותן ליעף כוח אם ברכה זו לא מופיעה בגמרא ונפסק בשו"ע שלא לאומרה? גם אם יש סברה לברך עדיין הרי יש כלל שספק ברכות להקל וכאן בוודאות ישנה מחלוקת

כך נהגו בכל הדורות ע"פ האר"י, ובמקום שיש מנהג כל כך ברור אין אומרים סב"ל. ויש אומרים שאף מרן עצמו חזר בו בסוף ימיו.

ועיין בדברי הרב דוד יוסף:

אף שמצינו בכ"ד שאומרים על מנהג שיסודו בטעות ויש לבטלו, הרי זה דוקא באופן שאין לו סמך אמיתי בהלכה. משא"כ בנדו"ד שיש מקור לזה מדברי חלק מן הראשונים. ומה שהמנהג הוא נגד דברי השו"ע, אינה סיבה לבטלו, וכמו שמצינו במקומות רבים, שמנהג שקדם לפסק השו"ע, ויש לו יסוד בראשונים או פוסקים, יש לקיימו אף אם הוא נגד דברי השו"ע.