אני לא תלמיד הישיבה אני לומד בפנימייה וחוזר הביתה פעם בשבוע/שבועיים וברוך ה' אני שומר על הברית בישיבה אבל כמעט כל פעם שאני חוזר הביתה אני נופל מה אפשר לעשות?

זה טבעי.

העצה היא לקבוע לעצמך את הדרך בה אתה ממשיך את עלייתך הרוחנית גם בבית.

הפער בין הבית לישיבה הוא בהחלט משמעותי ולפעמים יוצר משברים. הרבה פעמים בחורים נוטים ללכת לקיצוניות: או שהם מחייבים את עצמם בבית לכל סדרי הישיבה, או שבבית פורקים לחלוטין כל עול. והאמת היא שצריך לממוא את הדרך המאוזנת בה אדם ימשיך את עלייתו הרוחנית, אבל בסדר יום הגיוני שמתחשב עם שאר צרכיו ורצונותיו.

למשל, לקבוע לעצמך שעת קימה ברורה, לפני סוף זמן ק"ש, 3 תפילות במנין, וקביעות מסוימת קצרה יחסית בספר או שניים שמדברים אל ליבך. אבל לא יותר מזה. וכן לקבוע לעצמך גבולות ברורים של סור מרע: מה כבר לא מתאים לך ואתה בשום אופן לא עושה, גם לא בימים שאתה בבית.

על ידי יצירת הגבולות וההנהגות האלה תוכל להמשיך ולחיות את שאיפותיך בקודש ועלייתך הרוחנית ומצד שני תשאיר זמן משמעותי לכל הדברים האחרים.