מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים אבל מצד שני צריך לדון כל אדם לכף זכות? איך זה מסתדר ככה אני הרי תמיד ירחם על אכזרים

לדון לכף זכות זה כשיש ספק , למשל כשרואים מישהו עושה משהו רע או עובר עבירה אז ללמד עליו זכות בלב שלנו ולחשוב אולי יש סיבה טובה למעשה הזה.

אבל גם התורה אומרת להעניש מי שחטא עם שני עדים והתראה, למשל אתה לא תתן הזדמנות שניה לפדופיל ותיתן לו לחזור לעבוד עם ילדים, או תתן למחבל לצאת מהכלא.

הדוגמא לכך משאול המלך, שריחם על עמלק.

והדוגמא בימינו היא בג"ץ שחומל על מחבלים.

או שוטר שמרחם על עבריין תנועה ומחליק לו את העבירה (ובסוף אנחנו שומעים בחדשות שהוא הרג מישהו)

בענייני משפט וענישה - אסור לרחם על אכזרים.

לימוד זכות זה כשאדם כשר עשה משהו שלא ברור לך אם זה טוב או רע, ולכן אומרים לך לחשוב בצורה החיובית.

או כשאדם עשה מעשה רע, אבל אתה מלמד עליו זכות ואומר שזה אולי בגלל כל מיני קשיים שעברו עליו.

אבל זה לא התעלמות מהמציאות ומעצם המעשה הפסול