איך זה שנסראללה מת אמרו לא לעשות תחנון ואפילו אולי להגיד הלל ועכשיו שאחרי 12 שנה אין סוף סוף חטוף אחד ברוך ה, לא אומרים כלום, אין שום שינוי, למה זה ככה למה המוות של מנכ״ל חיזבללה הוא שימחה גדולה משיחרור כל החטופים?

הנושא בהחלט מורכב, ואתן כמה נקודות למחשבה.

א. הלכה למעשה יש רבנים שגם הורו לברך אתמול הטוב והמטיב, ויש שגם אמרו תחנון כשחיסלו את נסראללה. וכל אחד יעשה כהוראת רבו.

ב. יש כמובן הבדל גדול מאוד מבחינה הלכתית בין הוראה לא לומר תחנון (שזה הרבה יותר קל), לבין הוראה לברך הטוב והמטיב, או לתקן אמירת הלל. כל נושא הלכתי יש לו את הגדרים שלו, ואי אפשר לערבב.

ג. לברכת שהחיינו / הטוב והמטיב יש גדרים הלכתיים שצריך ללמוד אותם לעומק, וזה לא רק עניין של מדד רגשי. למשל, אני בטוח שהחתן בחתונה מתרגש יותר מהכלה מאשר מהחולצה או הטלית החדשה, ובכל זאת מברך שהחינו על הטלית ולא על האישה. אני גם בטוח שיש הרבה שמתרגשים הרבה יותר מאכילת קרמבו ראשון בעונה מאשר אכילת המנגו הראשון, ובכל זאת על המנגו מברכים ועל הקרמבו לא.

ד. אל לנו לשכוח שחזר אתמול חטוף חלל, ולא חטוף חי. אולי היינו צריכים לברך דוקא דיין האמת? ואולי גם וגם? ברכת הטוב והמטיב של ברכת המזון היא הברכה המדויקת שתוקנה על ארוע מורכב שכזה, בהרוגי ביתר.

ה. גם אם ההוראה ההלכתית של רבך היא לא לברך שהחיינו, זה לא אומר שהוא פחות שמח, או מחשיב את העניין. ויש גם דרכים נוספות להביע את השמחה. לא בהכרח כל המרבה לברך הרי זה משובח.

ו. אל תקל בעיניך השמחה במותו של נסראללה. הריגת הרשעים הרי היא מונעת שפך דם רב בעתיד, ונקמה ברשעים הרי היא קידוש ה' גדול, ולא בטוח שפחות חשוב מהבאת חלל לקבר ישראל. אני לפחות לא יודע לאמוד דברים כאלה גדולים ולאומיים.

ז. למה לא נשאלה השאלה לגבי כל החללים החטופים הקודמים שהושבו לקבר ישראל? היו כבר כמה עשרות כאלה, וכמובן שהשמחה שלנו היא על כל אחד מהם, וכל אחד הוא עולם ומלואו! אני מהרהר בקול: אולי התקשורת קצת מכתיבה לנו גם את רמות ההתרגשות? האם מבחינה הלכתית יש סיבה לברך על חטוף זה יותר מעל קודמיו? (אני יודע שהוא האחרון...)

לסיכום, הסוגייה ההלכתית מורכבת, ואכן יש גם רבנים שהורו לברך. דבר אחד בטוח: עלינו לשמוח ולהודות לה' על השבתו של החטוף לקבר ישראל, ולייחל לכך שנזכה לשמחה שלמה ולגאולה שלמה.