אני בכל התקופה הזאת כבר מבולבל זה שאין מסגרת גורם לי להיות פיזית 10 שעות בטלפון ואין טיפה של אנרגיה לעשות דברים מועילים ואני כן רואה כמה נזק ואי התפחות זה יוצר מצד שני זה לא מכה בי מספיק חזק כדי שאני אקום מהמיטה ויעשה דברים
בעייתך כואבת וידועה, ואיננה רק בעיה פרטית שלך, כמובן, אבל אתה בגבורה גדולה יודע להתיחס לבעיה, ולשים אותה על השולחן, כדי לנסות להתמודד איתה, וזה כבר אומר שאתה בכיוון הנכון, בודאי לעומת מי ש'סבבה' לו במצב הרביצה....
אבל אחרי המחמאות, איך מתקדמים?
א. קבע לעצמך גבולות, ריאליים - זה הגיוני שבזמנים של חופש (גם חופש יחסי כמו בזמן המלחמה) לא תנהל שגרת למידה מלאה, ותהיה קצת יותר בפלאפון וכו', אבל קבע לעצמך גבולות של קו אדום: מתי השעה שבה כבר כדאי לי לישון, ומאותו רגע הפלאפון לא לידי? מה השעה המאוחרת ביותר שאני מרשה לעצמי לקום? כמה שעות בפלאפון זה התקרה שלי? אלו סרטים בשום אופן אני לא רואה? אתה תחשוב עם עצמך, ותקבע גבולות שהן בבחינת קו אדום, אבל משהו שתוכל לעמוד בו!
ב. עשה טוב - לא מספיק רק להגביל, חייבים גם להוסיף עשייה חיובית. תחשוב מה יכול להניע אותך לפעולה: ריצה עם חבר, כושר, פעילות התנדבותית, עבודה, נגינה, קריאת ספר, עזרה בבית, לימוד תורה בתחום שאתה מתחבר אליו, לשמוע שיעור טוב ביוטיוב, ועוד... לא להכין לוז פעילות ליום שלם, ולזרוק את הפלאפון לים, אלא לקבוע זמן מוגדר של עשייה חיובית שקרובה לליבך, ויכולה לגרום לך לקום ולנוע. הזמן הקטן הזה יכול להיות משמעותי גם לשאר שעות היום.
ג. החופש הוא הזמן המשמעותי ביותר לפריחה - דע לך שהזמן הזה שבו יש לך כל כך הרבה בחירה, ויכולת להחליט על כל דקה ביום, זה יכול להיות מדרון חלקלק לתהום, אך גם יכול מצד שני להיות מקפצה עצומה. כי בכל בחירה טובה שלך אתה המנוע, וזה לגמרי שלך, וכל צעד טוב שתעשה בבחירתך יישאר חרות לעד בליבך!
עד כאן בקצרה, לפי יכולתי לענות בעילום שם בתשובת ווטסאפ. בטוח שבשיח אישי תוכל להפיק עוד הרבה יותר תועלת!
בהצלחה רבה! 🩵