מה הטעם לכלל "ספק ברכות להקל"?

אתה טוען כמו ה'נשמת אדם', שאצטט בהמשך.

אך גם לשיטתו, גם אם אין בכך איסור דאורייתא, זה נשאר לכל הפחות איסור דרבנן.

התורה / חז"ל אסרו לברך ברכה שאינה צריכה, כי יש בכך קלות ראש כלפי הזכרת שם שמים בברכה.

המקור הוא מברכות לג:

כל המברך ברכה שאינה צריכה - עובר משום 'לֹא תִשָּׂא'.

"נראה לי דלכולי עלמא אינו עובר אלא כשיזכיר השם בלא שום ברכה, או אפילו בברכה, רק שאומר בדרך צחוק והיתול... אבל אם מברך להודות לה' שברא פרי העץ, אף כשלא יאכל כלום, אין כאן איסור דאורייתא כלל, אלא דרבנן אסרו... ואם כן אני תמה על כל האחרונים שאסרו לברך מספק, ומכל מקום חס ושלום להקל נגד כל האחרונים"

(נשמת אדם סימן ה ס"ק א).