האם זה אפשרי להנות מהטוב הרגעי בעולם הזה כמו חיי המין עם האישה כמו אוכל טוב כמו מעיינות או שזה דבר פסל אני מרגיש מצפון כאשר אני נהנה מדברים כאלה בתור מאמין זה מרגיש לי לא נכון ואני רוצה להאמין אחרת אבל אני לא מצליח זה יושב עליי אני אשמח לשמוע אם כן יש עניין בלהנות מהדברים האלה וזה אפילו טוב מבורך ואפשרי לעשות את זה בלי לפגוע בצד הרוחני שלי

זו שאלה לשיעור אם לא סדרת שיעורים, ולא לתשובת ווטסאפ.

בקצרה:

כשעולם החומר והתאווה הוא המרכז והתכלית זה גרוע וזה משפיל את האדם ומדרדר אותו.

כאשר האדם עסוק בעולם הרוח, ובונה חיים מלאי משמעות, והצדדים החומריים הם הדבר הטפל והם משמשים את הקודש - הרי זה מבורך, וגם יש מקום להנאה עצמה.

אדגים בדוגמאות שהזכרת:

אם אדם חי על תאוות הבשר תמיד הוא רק ירגיש חסר וירדוף עוד יותר ויגדיל את תאוותו, והנאתו לא תהיה שלמה. אך אם יש לחייו משמעות, ומרכז חייו סביב עיסוק ברוח ובנתינה, אזי גם כשישב לאכול יוכל לאכול מאכלים טעימים, שיתנו לו עוד כוח בגוף ובנפש להמשך עשייה, ולהנות מהם, ואין פסול בהנאתו החומרית, כי היא משמשת לקודש ולעשייה חיובית.

הזכרת את נושא חיי האישות. אבוי למי שמתחתן כדי לספק את צרכיו החומריים, יצריו ותאוותיו. ועוד יותר אבוי לאשתו. אני גם מניח שנישואין אלו לא יחזיקו מעמד זמן רב, כי אנשים מעדיפים לגוון ולהחליף 'סוכריה', ומתישהו הנאתו תחלוף.... אבל, אדם שמתחתן כדי להקים בית מלא באהבה ונתינה, שותפות אמת ומשמעות, הרי שגם חיי האישות החומריים הופכים להיות חלק חשוב מאותה אהבה גדולה, באותו אידיאל משותף של הקמת בית ושותפות אמת של חיים, ואז ההנאה החומרית איננה פסולה, ואיננה חולפת, אלא מבורכת וקדושה.