דיברתי עם אבא שלי על זה שנפלתי בשמירת הברית, והוא אמר לי שזה בסדר וזה קורה להרבה בגיל הזה. ושלא תהיה הווא המינא, אבא שלי הוא יחסית דוס נחשב. והוא אמר לי שזה בסדר, ושזה לא כלכך נורא כמו שזה מצטייר, בטח בגיל ההתבגרות, והוא אמר גם שזה מדרבנן וזה שאומרים שזה דאורייתא זה שטויות, ושיש הרבה דעות שאומרות שזה לא עבירה כלכך בגיל ההתבגרות כי הנער לומד להכיר את גופו. כמה שאלות, האם הוא צודק? מאוד שמחתי לשמוע וזה ניחם אותי, אך לא יודע כלכך מה אני חשוב הזה? האם הוא מגזים ומקל יותר מדי כדי לנחם אותי? או שיש אמת בדבריו?

קודם כל, ראוי להערכה הקשר החשוב והגלוי עם אביך. זה לא מובן מאליו, ומאוד חשוב שאתה פתוח לדבר עימו בנושאים אלה, וכל הכבוד לאביך שאתה מרגיש פתוח איתו! שמור על כך!

לגופו של עניין:

אביך צודק לגמרי בזה שצריך להירגע, ובכך שזה דבר טבעי ביותר ובפרט בגיל הנעורים, ולא צריך לשקוע בבוץ של החטא, אלא לקום ולהתעודד. אנחנו גם מנסים להרגיע ולעודד בתשובות הרבות בשו"ת בנושא זה.

הוא גם צודק בכך שיש דיון לגבי תוקפו של האיסור (דאורייתא, דרבנן וכו').

אבל כמובן שאין הכוונה בשום אופן להפוך את זה ללגיטימי, ולסוג של התנסות שמותרת. זה בודאי אסור, ואנחנו בודאי צריכים לעשות כל השתדלות ומאמץ להתגבר ולא להיכשל בכך, ובודאי שלא לצפות בתכנים שאינם צנועים ולעשות מעשים מכוונים לשם הוצאת זרע וסיפוק מיני.

המשך בכוחך זה, והמשך לעלות בתורה, ביראת שמים ובטהרה!