אני שומע מלא סיפורים על רבן גמליאל ונשמע שהוא היה בן אדם לא הכי נחמד איך יכול להיות שהוא היה נשיא
מנהיג לפעמים צריך להיות לא נחמד ,ככה זה מלך
ראשית, הוא עצמו הלך לביתו של רבי יהושע וביקש סליחה.
זו גדלות שהלוואי שהייתה לכל נשיא. גדלות של ענווה.
שנית, הוא היה חייב! הוא פחד שעם ישראל יראה שיש ויכוח בינו לבין רבי יהושע לגבי מיעד יום כיפור וכל אחד ילך עם מה שבא לו. הפעלת הסמכות שלו על רבי יהושע הייתה צעד שמנע התפרקות חמורה.
גם בנוגע לתפילת ערבית הוא חשש שהדעה של רבי יהושע שתפילת ערבית רשות תתפוס בעם ישראל, והפעיל סמכות שתשדר שהנושא חשוב.
הוא גם לא העלה בדעתו מציאות שבה אדם נרדם בטעות ושוכח את קריאת שמע...
הדרך שלו לא התאימה לכולם כי היא הייתה תובענית: עליך להיות "תוכך כברך" - שלא יהיה שום פער בין מה שאתה מראה בחוץ למה שאתה בפנים.
מי יכול לעמוד בזה?
רבן גמליאל היה ליגה אחרת. וגם חכמי דורו הרגישו שזה קצת גדול עליהם, וצריך ריכוך בדמות רבי אלעזר בן עזריה, שנתן מקום גם לאנשים כמוני להיכנס לבית המדרש.